כל בית צריך בטטה

בערב אחד של תחילת האביב נכנסתי הביתה ומצאתי את זוגתי יושבת בפינת הסלון ובוהה בבטטה יחידה שנשארה עזובה בסלסילת הבצל במטבח. מנגד הילדים, מרוחים בקרמבו שוקו-שוקו, ניהלו מלחמת כריות על המיטה הזוגית. הרגשתי שמשהו גדול עומד לקרות, הרי לא בכל יום מוצא אדם את אשתו חצי-מחובקת עם ירק אדמדם על הספה. החלטתי להתעלם ולשדר עסקים כרגיל.

קילפתי את הילדים מאריזות הכסף המרשרשות ומהמיטה שלנו, קילחתי אותם בתורות של פנימייה צבאית, והשכבתי אותם לישון. צפיתי בחדשות, אכלתי משהו, עברתי על סידור העבודה למחר, והכנתי עצמי לשינה עם האישה (ואם היא חייבת, אז בסדר, שתביא גם את הבטטה). בעוד אני שוקל סיכונים מול מטרות, צליל נפילתו של אסימון בקע מהסלון. למישהי שם יש רעיון. סחבתי את עצמי בתוך נעלי הבית כדי לראות שאשתי התעוררה ממחשבות הבטטה. היא נטלה את הגוש הסמוק והמעוות בידה האחת, בידה השנייה מילאה מים אל תוך אגרטל גרוטסקי במיוחד שהתגלגל לידנו בדרך לא דרך (מתנה לחג), ואת הבטטה המשונה היא הניחה מעל אותו אגרטל בזוי שכה אהבנו לשנוא. "הזוג המוזר", אמרה, והביטה לעברי סוף-סוף.

יצור הכלאיים הוצב אחר כבוד במטבח. "הקסם התחולל", אישרנו שנינו בהנהון משותף, ונכנסנו יחד למיטה, מפויסים.

שבוע מאוחר יותר הגיח העלה הראשון בירוק רענן. שורש הבטטה הפיסולי למראה ומלא החיים האציל חן על הוואזה של דודה מרשה. מאז חלפו מספר שבועות, והמטבח שלנו נמצא בסכנת השתלטות טריטוריאלית של בן המשפחה החדש: ענפים ירקרקים, מלבלבים, מטפסים וזוחלים בכול, שורשים דקיקים ממלאים האגרטל כמו ציור עדין, עלים מרחפים בעדנה מעל כלי המטבח, ואנו שבויים בקסם ולא אומרים מילה. **

נו, איך?

מצרכים: במקום למשתלה ניגשים לסופר ובוחרים בטטה בעלת מראה מעניין (2-6 שקלים). מורידים מהבוידעם ואזה גרוטסקית ובלתי רצויה (במקרים של פיקוח נפש ניתן להשתמש באגרטל נאה).

ביצוע: ממלאים את האגרטל מים עד כמעט הקצה. מניחים את הבטטה בפתח הוואזה כדי נגיעה במים וביציבות (רצוי לבחור בטטה עבה). ממקמים את היצירה המונומנטלית במקום מואר למדי בבית או במרפסת.

תחזוקה: תוספת מים קבועה לכדי מילוי, הסרת עלים יבשים מדי פעם. *