ביהמ"ש העליון התיר למערער בתיק מס לעיין בתיק של נישום אחר

רו"ח נדב הכהן מזכיר, כי תיקים שמהותם היא מחלוקת מס נהנים במקרים מסוימים מסודיות. עם זאת, ככלל, פסקי הדין מתפרסמים עם שמות הצדדים, אלא אם כן התבקש וניתן צו איסור פרסום ספציפי. בעוד שפסקי הדין עצמם גלויים לציבור - כתב הטענות וכתב התשובה המלא, בליווי כל המסמכים הרלוונטיים, נותרים חסויים. כיוון שגם מסמכים אלו מכילים מידע רלוונטי שיכול לשמש בתיקים אחרים, הוגשה הבקשה לעיון בתיק.

פסק הדין עשוי לתת יתרון לעורכי דין "שיודעים דברים שאחרים לא יודעים" - כלומר, שמעורבים בתיקים והגיע אליהם מידע ממקור כלשהו בדבר תיקים שתחת סודיות. במידע זה יוכלו עורכי הדין לעשות שימוש במגעיהם מול רשות המסים. מאידך, לדברי הכהן, "אף נישום לא רוצה שיידעו פרטים מהתיק שלו - ובעקבות ההחלטה מידע זה יכול להתגלות, בכל אותם מקרים בהם עורכי דין יוכיחו שיש להם עניין בכך". כתוצאה מכך, קיים ניגוד עניינים לכאורה בין טובת הנישום שבתיקו מצויים הפרטים לבין עקרון השקיפות וחופש המידע.

מסלול תלת-שלבי

המבקש לעיין בתיק הוא עו"ד שי עינת (רו"ח), המייצג נישום אחר בנסיבות דומות ובסוגיה משפטית זהה. חברת צביון בע"מ, שבתיקה מבקש עינת לעיין, מתנגדת לבקשה וטוענת כי הליך משפטי בעניין מחלוקות מס כולל פרטים ונתונים עסקיים שאין הנישום-העוסק מעוניין בחשיפתם לעיני כל. צביון מדגישה כי מטעם זה אף נקבע בחוק כי הדיון בהליכים משפטיים אלה ייערך בדלתיים סגורות, אלא אם הורה בית המשפט אחרת לפי בקשת המערער.

נטען כי בתיק בית המשפט מצויות אך ורק טענות שהעלתה חברת צביון בכתב הערעור, שהן יפות לעניינה היא ואשר היא זכאית כי הן לא ייחשפו לעיני צדדים שלישיים כלשהם. צביון טענה כי הבקשה אינה מגלה עילה ממשית למתן הרשאה לעו"ד עינת לעיין בתיק בית המשפט, שכן אין לו כל קשר ענייני לתיק זולת העובדה שכעורך דין הוא מטפל בתיק אחר, של נישום אחר, בו עולות שאלות דומות.

עמדת ממונה המע"מ בגוש דן (המשיב בתיק) היא כי בהתאם להלכה הפסוקה, רשאי עו"ד עינת לעיין בהודעת הערעור, אך אין להיעתר לבקשה לעיין במסמכים, מוצגים וכתבי טענות המצויים בתיק, המתנהל בבית המשפט המחוזי בדלתיים סגורות.

מבחינת תקנות בתי המשפט, סעיף 4 (א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". תקנה 4 (ד) מונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בקובעה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשה לשם היענות לבקשה". היקף העיון מוסדר בתקנה 4 (ו), לפיה "החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע כהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי דין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים..."

כלומר, התקנות מתוות מסלול תלת-שלבי לבחינה של בקשה לעיון. בשלב ראשון נבחנת השאלה האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש; בשלב שני השאלה האם העיון מוצדק (כשנקודת המוצא היא שלכל אדם זכות עיון הנגזרת מעיקרון פומביות הדיון); בשלב השלישי נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון.

הדיון בתיק

רשמת בית המשפט העליון, גאולה לוין, ציינה, כי כמו כל זכות, גם זכות העיון אינה מוחלטת ולעתים יש מקום להגבילה בשל אינטרסים נוגדים, כגון הזכות לפרטיות, הגנה על סודות מסחריים ועוד. ההכרעה בשאלת העיון מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות של כל הנוגעים בדבר. כמו כן נבחנת האפשרות להגביל את היקף הדיון או להתנותו בתנאים.

בהתאם למסלול התלת-שלבי, בוחן ביהמ"ש את הבקשה שלפניו, ומתחיל בבחינת השאלה האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. בעניין זה טוענת חברת צביון, כי העיון בתיק אינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 83 (ג) לחוק מע"מ, הקובע כי ערעור לפני בית המשפט המחוזי יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט אחרת לפי בקשת המערער. על יסוד זה נפסק לא פעם כי סעיף 83 אינו מתפרס על הליכי ערעור לבית המשפט העליון, ואלה מתנהלים כרגיל בדלתיים פתוחות. נמצא, כי אין מניעה בדין לאפשר עיון בכתבי הטענות שהוגשו לעליון בהליך זה, אך רק ביחס לכתבי טענות שהוגשו לבית המשפט העליון.

להתעדכן בטענות

כעת עובר הדיון לשלב בדיקת ההצדקה לאיסור העיון. נקודת המוצא היא כאמור התרת העיון, התנגדות לעיון נשקלת בשים לב לתכלית העיון ולמידת הפגיעה בבעלי הדין. "בענייננו", קבעה הרשמת לוין, "מטרת העיון של המבקש היא ללמוד את הטענות המשפטיות של הצדדים, שכן הוא מטפל בתיק בו מתעוררת סוגיה דומה. בשונה מעמדת המערערת, דעתי היא כי מדובר באינטרס לגיטימי שעשוי להצדיק עיון בתיק בית משפט".

לוין הוסיפה: "אך טבעי וראוי הוא, כי עורך דין המנהל תיקים אשר במסגרתם מתעוררות סוגיות דומות לאלה העומדות לבירור ולהכרעה בתיק המצוי לפני ערכאת ערעור יבקש להתעדכן בנוגע לטענות המשפטיות בתיק זה ולהתפתחויות בטיפול בתיק זה. אשר לאינטרס המערערת, לא מצאתי כי היא הרימה את הנטל לשכנע כי העיון בתיק יפגע בה באופן המצדיק מניעת העיון. המערערת לא הבהירה כיצד היא עלולה להיפגע ממתן זכות עיון בכתב הערעור. אין די בטענות כלליות בדבר חוסר נחת מחשיפת פרטים ונתונים עסקיים.

"אוסיף, כי עיינתי היטב בכתב הערעור ואף שיש בו נתונים אודות פעילותה העסקית של המערערת, לא ראיתי שיש בכך כדי לפגוע בפרטיותה במידה המצדיקה את חסימה זכות העיון, במיוחד שעה שפסק הדין המחוזי, הכולל את מרבית הפרטים המוזכרים בהודעת הערעור, פורסם ממילא".

משבחן בית המשפט את שני השלבים הראשונים, הוא עבר לשלב השלישי - המידתיות. בית המשפט פסק שלא מצא לנכון כי יש מקום להגביל את היקף העיון או להתנות בתנאים, ככל שמדובר בעיון שתכליתו היא ללמוד את הטענות המשפטיות של הצדדים לצורך תיק אחר.

בית המשפט אישר את בקשת העיון בהתאם למבחן התלת-שלבי, והדגיש בסוף ההחלטה כי עו"ד עינת אינו רשאי לעשות שימוש בחומר המצוי בתיק למטרה כלשהי החורגת מן התכלית עליה מתבססת בקשתו. (ע"א 1651/08).