ביהמ"ש: לנציב הולנדר אין חסינות מפני תביעת הדיבה של שוקי משעול

תיקון 10 לפקודת הנזיקין, שהרחיב את חסינות עובד הציבור, מעניק לו חסינות "על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור", אלא אם עשה אותו "ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו". אם המדינה טוענת לקיום החסינות עליה להצטרף כנתבעת במקום העובד.

נגד משעול, שהיה ממונה מע"מ אזורי ברשות המסים, הוגש כתב אישום בגין פגיעה בפרטיות של עוסקים מורשים. הוא טוען כי מתנכלים לו בשל היותו חושף שחיתויות. בינואר 2007 פורסמה בערוצים 2 ו-1 תגובה של הנציבות לדבריו, בה כונה משעול "עובד שנמצא מושחת לכאורה על-ידי פרקליטות המדינה". באמצעות עו"ד בעז בן-צור הגיש משעול תביעת דיבה נגד הולנדר והנציבות.

המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, מרים רובינשטיין, הגישה הודעת חסינות לקונית בה נאמר שמעשיו של הולנדר נעשו תוך מילוי תפקידו. הנימוקים הופיעו רק בתגובת הפרקליטות, ובהם נאמר שהולנדר לא פירסם באופן אישי את הדברים, אלא הם נאמרו בשם גורמים בנציבות ושיקפו את עמדתה. כן נאמר שהנציב לא היה מעורב בניסוח התגובה, ולכן לא התקיים בו יסוד נפשי של כוונה או שוויון נפש לנזק שייגרם.

השופט עודד שחם ביקר את המדינה על שלא נימקה את הודעת החסינות, וכן על שלא קיימה את דרישות הדין, כשערכה בירור רק עם ראש אגף המשמעת הנציבות ולא עם הנציב עצמו, בטרם הוגשה הודעת החסינות.

היעדר נימוק

לגוף הדברים ציין שחם, כי "אם עובד הציבור לא עשה כלל את המעשה (כטענת המדינה שהולנדר לא היה מעורב בפרסום), לא יכולה להתקיים הדרישה, לפיה המעשה נעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד הציבור". גם מבחינה הגיונית, הוסיף, "לא ניתן לבדוק את היסוד הנפשי של עובד הציבור בעת עשותו מעשה, שהוא מכחיש כל מעורבות בו".

השופט דחה את הודעת ההכרה, משום שהנימוק לה שומט את הבסיס הנורמטיבית להודעה, וציין כי "מדובר בנימוק לגופה של התביעה, היורד לשורש ההליך נגד הנציב". (ת.א. 3443/07).