שעתו הגדולה של הנגיד

גדעון שור היה חבר בהנהלת בנק ישראל ובהנהלת בנק לאומי

הכלכלה הישראלית נראתה בשנים האחרונות כסיפור הצלחה גדול. צמיחה נאה, שיפור מתמשך במאזן התשלומים, ירידה חדה בחוב החיצוני ובחוב הפנימי של הממשלה, ירידה בשיעור האבטלה ועלייה במספר המועסקים, ועלייה תוך עלייה ברמת החיים ובתוצר לנפש.

את כל אלה אנו חבים למדיניות כלכלית שהנהיגו משרד האוצר ובנק ישראל. מדיניות זו החלה עוד בימי שר האוצר הקודם (נתניהו) וראשי משרדו, והיא נמשכת עד לאחרונה על ידי שר האוצר הנוכחי ואגפי האוצר השונים. גם הנגיד והבנק המרכזי ידעו לשמור על היציבות הפיננסית ועל אינפלציה ברמה סבירה, ואף הביאו להגברת האמון במשק הישראלי ועלייה בדירוגו בידי חברות הדירוג הבינלאומיות.

המשק הישראלי נהנה גם כמובן מרוח גבית מן הכלכלה הגלובלית, אולם אין ספק כי לניהול המדיניות הכלכלית הייתה תרומה מכרעת.

הישגים אלה כולם, עומדים היום בפני סכנה מוחשית. הרוח הגבית הפכה לאחרונה לרוח נגדית חזקה. המשבר הפיננסי העולמי מהווה איום רציני על כל המשקים המפותחים, אולם הוא פוגע גם במדינות מתפתחות ומתעוררות. יחד עם זאת, הן קובעי המדיניות והן הסקטור העסקי בישראל השכילו לתמרן היטב ולהימנע מטעויות חמורות שאפיינו משקים אחרים.
ניתן היה להמשיך ולנהל את המשק בשליטה ולהביאו לנחיתה רכה יחסית, קרי האטה כלכלית קצרה וזמנית, אך דומה שיש כוחות רבים הדוחפים היום למשבר בלתי נמנע.

יש לנו ראש ממשלה שימיו בתפקיד ספורים, פריימריז במפלגה הגדולה ואולי בחירות קרובות, כל אלה מחלישים מאוד את יכולתם של שר האוצר וראשי משרדו להעביר תקציב אחראי, השומר על המסגרת הקיימת ומבטיח יציבות.

חברי הכנסת מכל הסיעות דואגים למעמדם האישי ויוזמים או תומכים בחוקים אבסורדיים, שעלותם התקציבית אינה ממש מעניינת אותם. סיעות הקואליציה מאיימות שיצביעו נגד התקציב, כחלק מההכנות לבחירות הנראות באופק. לפתע נמצאים שרים וחברי כנסת שיודעים לספר לנו כי ניתן לאשר הגדלת הגירעון בניגוד למתווה שנקבע, וכי אין ממש צורך להכריע בין תקציב הבטחון ותקציב הרווחה. היה אף מי שאמר כי הגדלת תקציב הבטחון תורמת לכלכלה והגדלת הרווחה תורמת לבטחון. אכן עולם נטול אלטרנטיבות והחלטות קשות.

אל חברי הכנסת והשרים המגלים חוסר אחריות מצטרפים בחדווה גם שני גורמים נוספים. צמד חמד בדמותם של יו"ר ההסתדרות ונשיא התאחדות התעשיינים. שני אלה בתמיכה מזדמנת של השר אלי ישי, שמטרותיו וכוונותיו לא ממש תואמות את טובת המשק, יוצאים בשצף-קצף כנגד שר האוצר, ומאיימים בנקיטת צעדים שונים.

צמד זה של בעלי אינטרסים האחד פוליטי וכוחני והשני המייצג אמנם סקטור חשוב, סבורים שעל פיהם צריך לנהל את כל המשק. יו"ר ההסתדרות צבר עידוד מהצלחתו הקודמת לקפל את שר האוצר. הוא חש כי איום בהשבת כלל המשק הוא כלי מצוין לקידום מעמדו האישי, גם בהקשר לחוק ההסדרים ותקציב המדינה.

נשיא התאחדות התעשיינים מרבה לשבח את הנגיד על מדיניות ההתערבות שלו למען היחלשות השקל, ותוקף את שר האוצר על חדלון מעשיו. מבחינת שני אלה יכול המשק ללכת לאבדון ובלבד שיתמלאו רצונותיהם.

דווקא בנק ישראל שבמשך שנים היה עוגן ליציבות המשק, סטה בחודשים האחרונים ממשימתו העיקרית שמירה על יציבות מחירים והחליט משום מה כי הוא יכול וצריך לעודד את הצמיחה על ידי התערבות מזיקה במסחר במט"ח. לא רק שלהתערבות כזו יש סיכויי הצלחה מוגבלים וקצרי טווח, היא גם מנוגדת למשימה העיקרית של הבנק המרכזי. לחצים אינפלציוניים מתפתחים מהר, במיוחד כאשר הבנק המרכזי מאחר בתגובתו.

אולם לא מאוחר מדי לתקן. נראה כי הנגיד החליט כבר בחודש הקודם שעליו להגביר את הריסון המוניטרי, ויש לקוות שימשיך בכך במלוא העוצמה. גם אם הלחצים האינפלציוניים מובלים בידי מחיר הסחורות בעולם, הדרך למנוע ספירלה של ציפיות המממשות את עצמן, מחייבת ריסון, אפילו אם זה לא ממש מוצא חן בעיני נשיא התאחדות התעשיינים. אם תתפתח כאן אינפלציה בלתי נשלטת, יהיה יו"ר ההסתדרות ראשון לדרוש, ובצדק הפעם, תוספות שכר.

אם לא תהיה כאן התפכחות מהירה של כל הגורמים, משרי הממשלה וחברי הכנסת ועד ראשי התעשיינים, ההסתדרות והאקדמיה, שקולה השפוי אינו נשמע כמעט, נעמוד בקרוב בפני משבר רציני. הצמיחה תיפגע מהר יותר מהתחזיות הקיימות, האינפלציה תצא משליטה, ואף יציבות המערכת הפיננסית עלולה להתערער. הפגיעה הצפויה בדירוג האשראי של המשק הישראלי וברמת הסיכון שלו יביאו למשיכת השקעות מישראל. השקל ייחלש במהירות, לשמחת התעשיינים, אולם תהיה זו שמחת עניים.

יש לתת בידי שר האוצר ונגיד בנק ישראל את המושכות, על מנת שימשיכו לנהל מדיניות כלכלית אחראית ויציבה. אלא שיש ספק אם המערכת הפוליטית והאינטרסים השונים יאפשרו זאת. דווקא היום נדרשת ביתר שאת מנהיגותו ויכולת השפעתו המקצועית והערכית של סטנלי פישר. כמי שידע לסייע למשק הישראלי לצאת מהמשבר הגדול בתולדותיו בשנת 1985, הוא מבין טוב מאחרים מה נדרש לעשות על מנת למנוע משבר נוסף המתגלגל לפתחנו. זו יכולה להיות שעתו הגדולה של הנגיד.