מוכר זה עדיין לא מכר. לפני 5 שנים, עם עזיבתה החשאית את הארץ והמעבר למיאמי, הודיעה שרי אריסון כי היא מוכרת את נחלתה בבני ציון שבשרון ב-25 מיליון דולר. רני רהב, אז היחצ"ן של אריסון, הודיע לכלי התקשורת שמכירת הבית מבשרת ש"שרי לא רוצה לגור כאן יותר".
בדיעבד, מה שמלכתחילה היה צריך להיות חשוד בשל השווי המופרך שנדרש עבור הבית, התברר שאריסון נקטה בעיקר במהלך הצהרתי. בינתיים, אריסון חזרה, הסדירה את ענייני המיסוי שהכריחו אותה להתנתק מהמדינה, והבית נשאר כשהיה.
אהוד ברק נורא רוצה לרדת אל העם. הוא עשוי לחשוב שמהלך הצהרתי של פרידה מהמגדל השקוף, במחיר מופרך של 10 מיליון דולר, יעשה עבורו את המלאכה.
ועוד משהו: אם לפתע יימכר הבית, אסור שהקונה יתחבא מאחורי נאמנות או שתמורת המכירה תישאר חסויה. לא שחלילה אנחנו רומזים על משהו, אבל המחיר הגמיש של הנדל"ן היוקרתי מאפשר כבר שנים להעביר כספים מאוד בקלות מיד ליד.
בעולם שמנסה לפקח על תנועות הון, ודאי בין אנשי עסקים לפוליטיקאים, נותר הנדל"ן היוקרתי תחום פרוץ כמעט לגמרי. אם תנסו למכור דירת 4 חדרים בפי 3 משווי השמאי, מיד יקפצו רשויות המס ויבקשו הסברים. מנגד, בנדל"ן היוקרתי כל מחיר פוגע, מה שמעניק למכור או לקונה אין ספור אפשרויות לתעלולי חשבונאות וכסף בלי לערב את המדינה. כשהמוכר הוא שר ביטחון ופוליטיקאי, מגיע לנו לדעת לכל הפחות מי קנה ובכמה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
