הנקראות ביותר

היה שלום, אופטימיסט נצחי

מי שהקדיש את חייו לכינון שלום בעולם, הלך לעולמו אמש בגיל 81 ; אחרי שסייע לאוכלוסיות נזקקות בכל העולם, נותר בשנותיו האחרונות עם מעט מאוד אנשים שסייעו לו

הוא היה מנהיג שנותר ללא מונהגים. הוא האכיל על חשבונו מאות אנשים, אך חי בבדידות מיוסרת. הוא דאג לעניים, ומת בחוסר כל. אייבי נתן, סמל לתקווה, לאחווה ולשלום, הלך אמש לעולמו, כשחלומו ומפעל חייו רחוקים מלהתגשם.

עשר השנים האחרונות, שבהן היה משותק, חולה מאוד, עני ובודד, הן סיום טרגי לחייו של אדם שלחם מלחמה הרואית עבור החברה, הקדיש את זמנו, את כספו ואת החופש שלו עבור קידון השלום ושילם לבדו את המחיר. "אינדיבידואליסט טוטאלי", כפי שהגדיר אותו הבוקר, בשיחה עם "גלובס", אורי אבנרי, מחבריו הקרובים.

"נתן לא עבד בשותפות עם אחרים", אומר אבנרי. "כל הדברים הגדולים שעשה, עשה אותם לבדו. לא התייעץ אף פעם. זה לא היה באופי שלו. כשהחליט לטוס למצרים, הוא פשוט לקח מטוס וטס".

פעל דרך הרגש

אייבי נתן נולד בשנת 1927 באיראן, עבר עם משפחתו למומביי שבהודו, ושירת כטייס בצבא ההודי. במלחמת העצמאות, הוא עלה לישראל התנדב כטייס בחיל האוויר הישראלי ושירת בטייסת הראשונה של צה"ל. לאחר שפרש מצה"ל בשנת 1951, הוא פתח את קפה "קליפורניה" בת"א, שהפך במהרה למעוז הבוהמה התל אביבית של אותה תקופה.

"אני מכיר אותו כבר 50 שנה, מאז שפתח את מסעדת 'קליפורניה'", משחזר אבנרי. "הוא אהב מאוד לארח אנשים. עשה מסיבות גדולות על חשבונו, בילה שעות בבישולים הודיים, הרבה אנשים התארחו אצלו. לא תמיד הכירו לו טובה. הרבה אנשים ששתו ואכלו על חשבונו, נטשו אותו ברגע שחלה. היה עצוב לראות את זה".

בשנים האחרונות עבר נתן כמה אירועים מוחיים והיה משותק בגופו. "הוא בקושי הכיר אנשים", מספר אבנרי. "לפני כשנה פגשתי אותו, לא היה ברור אם הוא מכיר אותי. לפעמים הייתה הרגשה שהוא מבין הכל, רק לא יכול להתבטא".

גם מבחינה פוליטית היה נתן אינדיבידואליסט קיצוני. אבנרי: "הוא לא השתייך לאף תנועה: החליט לבדו, יזם לבדו ושילם מחיר לבדו. הוא היה איש של רגש, לא של מוח. לא היה לו חישוב הגיוני לגבי עתיד המדינה, הכל היה רגשי לחלוטין. לכן הפעולות שלו יצרו הד רגשי אצל הרבה אנשים שאי אפשר להגיע אליהם אחרת, שלא דרך הרגש. נתן הקים בכיכר המדינה בת"א אוהל מחאה נגד ההתנחלויות ושבת שם רעב. הוא היה שלד אחרי חודש, ושכנענו אותו להפסיק מחשש לחייו".

ובכל זאת, נתן ניסה פעם אחת לרוץ לכנסת. זה היה ב-1965, תחת תנועת "נס" שהקים. התנועה, שחזונה היה השכנת שלום עם ארצות ערב, לא עברה את אחוז החסימה. ניסיונו הפוליטי השני צלח, כשנבחר בבחירות המוניציפאליות לעיריית תל-אביב, והפך לחבר מועצה.

בפברואר 1966 טס נתן למצרים במטוסו הפרטי, "שלום 1", ונחת בפורט סעיד. נתן הביא עמו מסר של שלום, וביקש להיפגש עם הנשיא דאז עבד אל נאצר, אך הרעיון לא זכה להדדיות והוא גורש לישראל לאחר פחות מיממה. כשהגיע ארצה נעצר בגין יציאה בלתי חוקית מגבולות המדינה.

הטיסה הלא שגרתית של נתן זכתה לתגובות אוהדות ברחבי העולם, ונתן הפך לדמות מוערכת ולסמל. התווית שהודבקה לו, בצדק, של לוחם שלום דירבנה אותו להקדיש את חייו לנושא. דרכי הפעולה הלא שגרתיות שלו הקימו עליו ביקורות במהלך השנים, בעיקר מן הממסד והתקשורת, אך נתן לרגע לא שקל להיכנע ללחצים כלשהם, גם כששלטונות החוק הצרו את צעדיו (נתן נכלא פעמיים על מעורבותו העצמאית הלא-חוקית בנושאים בעלי אופי פוליטי)

ב-1973 רכש אונייה שאותה כינה "ספינת השלום". האונייה, אשר עגנה מול חופי תל-אביב, מחוץ לגבולות ישראל, הייתה למעשה תחנת רדיו פיראטית שעסקה בקידום השלום. שם התחנה שהעניק לה נתן היה "תחנת קול השלום". הוא גם שבת רעב כמה פעמים, בין השאר ב-1991, בעקבות חוק שאסר מגעים כלשהם עם אנשי אש"ף. באותה שנה הוא נעצר לאחר שנפגש עם מנהיג אש"ף יאסר ערפאת, הורשע על קיום מגעים עם אויב ונידון לכ-15 חודשי מאסר.

ב-1993 נסגרה תחנת קול השלום, בעיקר עקב קשיי מימון. נתן הטביע את האונייה כמחאה על כך שלא זכה לסיוע הולם, אך לא פסק מלפעול למען נושאי קידום השלום, עד לרגע שבו לקה בשבץ מוחי, שבעקבותיו הפך למשותק חלקית.

שנה לאחר מכן יצאה הביוגרפיה של נתן, "אייבי נתן" ("ספריית הפועלים") שאותה כתב יורם רוזלר. הספר לא זכה להצלחה בחנויות.

ניסו להנשים את הגחלת

"לא עלה על הדעת שאדם, בעצמו, יצליח לעורר תופעה ציבורית רחבה כל-כך בנושאים קיומיים", אומר חברו הקרוב עמיקם גורביץ'. "זה לא היה שולי - נושא השלום, התמיכות שלו באוכלוסיות נזקקות שונות ברחבי העולם. הוא עשה הרבה דברים, הראה את הדרך. הוא הצליח מאוד, ואין שני לו.

"כשהוא ישב בכלא אייל, היינו מארגנים שיירות בשבתות. היינו באים לעודד אותו, ויש לומר לזכות שירות בתי הסוהר, שנתנו לו לעמוד מאחורי הגדר. אני גאה שהייתי אחד מחבריו".

נתן נפטר אמש בשעות הערב בבית החולים "איכילוב" בתל-אביב. הוא השאיר אחריו שתי בנות. אחת, שאותה לא פגש מימיו, נולדה מיחסיו עם עובדת ב"קליפורניה". השנייה, שרונה, מאשתו הראשונה רוז, מתגוררת כיום במיאמי.

נתן מעולם לא היה איש משפחה, כך אומרים חבריו, וחי כאדם בודד, שניהל קשר רופף עם משפחתו. "אני ומספר מצומצם של אנשים סעדנו אותו בשנותיו האחרונות", אומר בצער חברו הקרוב ארול אשל. "כל אותם מאות אנשים שנהגו להצטופף באירועים שהוא עשה, שכחו אותו. רק אנשים שאפשר לספור אותם על כף יד חת דאגו לו וטיפלו בו. ניסינו להקל עליו. בשנים האחרונות הוא לא רצה לחיות יותר. לא הייתה לו איכות חיים. היה אומר לי שנמאס לו".

"לאלה שליוו אותו בשנים האחרונות הייתה תקווה", מוסיף גורביץ'. "עשינו לו יומולדת 80, ניסינו להחיות ולהנשים את הגחלת. זה כבר לא הלך. למה דווקא לו זה מגיע? אין לי תשובה". מסע הלווייתו של אייבי נתן יחל מחר ב-11:00 בבוקר אל בית העלמין בקריית שאול. ארונו יוצב בתיאטרון צוותא החל מ-9:30. *

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות