הבירוקרטיה הישראלית אינה דבר חדש עבור אף אחד מאיתנו, אולם עד כמה היא מסורבלת ועד כמה נבחרי הציבור נהנים להיתלות בה, יכולה להעיד מצוקתו של אבי ברססט, בעל מפעל הולנדיה בשדרות, שנתקל בדלתות אטומות.
ברססט פנה באחרונה במכתב לשורה של שרים וחברי הכנסת, בו הוא מבקש מהם לפעול למיגון המפעל ולפעול למתן הקלות במס עבור עובדי המפעל שאינם תושבי שדרות.
"בהגיעם כל יום למפעל, מסכנים העובדים את חייהם למרות שלכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש חלופות בטוחות לחלוטין במרכז", כתב ברססט במכתב. חשוב לציין כי למרות הסכם הרגיעה, שדרות עדיין סובלת מקסאמים ועדיין חיה תחת איום מתמשך. יתרה מזאת, אפילו גורמי ביטחון מעריכים כי הרגיעה היא זמנית וישנו חשש להחרפת הירי לאחריה, בעקבות ההצטיידות בנשק שהיא מאפשרת.
התשובות שקיבל ברססט מנבחרי הציבור, מדגישות עד כמה הם נהנים להישען על הבירוקרטיה. קחו, למשל, את השר הממונה על ביטחון הפנים, אבי דיכטר. על פי המכתב החתום על ידי יועצו של השר, "אבי דיכטר פועל רבות למען תושבי העיר ומברך כל אדם המאפשר תעסוקה לבני המקום. יחד עם זאת, נושא פנייתך אינו מצוי תחת סמכותו של השר אלא תחת סמכותו של משרד האוצר".
אם חשבתם שתשובה זו, בה השר דיכטר מתחמק, לא בודק ולא בוחן את המצב היא חריגה - תקראו את תשובתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, במכתב ש"מכבס" את המציאות.
בהתייחס לשאלת מיגון המפעלים, אומר דינור כי "משרד הביטחון, הממונה על העורף, זיהה את הצורך במתן מענה מיגוני לעובדי מפעלים ובשיתוף עם התאחדות התעשיינים הגיע לסיכום לפיו יוצבו מיגוניות בחצרות המפעלים, כשאת מחצית מהעלות תממן המדינה.
"לצערי", מסביר דינור, "לא היה ביקוש רב לתוכנית. במידה והנך מעוניין בהצבת המיגוניות במודל הנ"ל, אשמח להפנותך לגורם המתאים". אז במקום לנסות ולברר מדוע מפעלים רבים בחרו שלא להשתמש בסיוע ה"נדיב" של המדינה (בכל זאת, היא מממנת מחצית מהעלות), דינור מפנה את ברססט להסתפק בקיים.
אבל דינור לא עוצר שם. "אחת הבעיות החיוביות בשדרות היא אחוז אבטלה נמוך", הוא כותב ולמעשה, מתעלם מהעובדה שאחוז האבטלה נמוך מכיוון שמספר התושבים ירד משמעותית וכל מי שהיה יכול, עזב את שדרות. "מאידך", מפתיע דינור באבחנה, "סובלת העיר מהעובדה שאין קליטה של אוכלוסייה חזקה". מעניין למה.
דינור ממשיך: "אחד הכלים למשיכת אוכלוסיות להתיישב באזור מסוים הוא מתן הטבות מס. ההטבות ניתנות למי שגר באזור ולא למי שמגיע אליו, מתוך רצון לעודד את העובד לבוא לגור בסמוך למקום העבודה". ומה עם הקלות מס למי שעובד בעיר ומסכן את עצמו שעות רבות מדי יום? על כך אין למשרד ראש הממשלה תשובה.
גם במשרד התמ"ת ניסו להתחמק וענו למכתבו של ברססט בלקוניות. שמעון יפרח, יועץ כלכלי בכיר לשר התמ"ת, אלי ישי, כתב כי "בהמשך למכתבך, מפעלי עוטף עזה ושדרות מטופלים במסגרת מטה שר שהוקם ואשר נותן מענה בתחומי המשרד. פנייתך הועברה למנהל מחוז הדרום, בנימין סימן טוב, להמשך טיפול". שר האוצר, רוני בר-און, ושר הביטחון, אהוד ברק, אגב, לא ענו כלל למכתב.
"ההרגשה נוראית", אומר ברססט לנוכח האטימות הבירוקרטית של משרדי הממשלה. "בזמן מטחי הקסאמים העובדים הרגישו שמזניחים אותם. כעת, המדינה דבקה בשמירה על הסכם הרגיעה ובצד השני ממשיכים לירות עלינו קסאמים ולהצטייד לקראת סוף הרגיעה.
"האימה שהעובדים מרגישים עכשיו היא אותה אימה כמו לפני הרגיעה, אלא שאליה מתלווה תחושת השפלה על כך שהמדינה לא מנצלת את ההפוגה על מנת להגן על העיר לקראת הבאות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
