ארה"ב מיישרת קו עם אירופה: קבעה "מפת דרכים" ליישום ה-IFRS

נדמה שהקרב הבינלאומי על יישום התקינה הבינלאומית, ה-IFRS, הוכרע, עם הצטרפותה העתידית של ארה"ב, בעלת שוק ההון הגדול בעולם. כפי שפורסם ב"גלובס" בשבוע שעבר, רשות ניירות ערך האמריקנית הודיעה על כניסה ל"מפת דרכים" בדרך לחיוב החברות לעבור לתקנות חשבונאיות בינלאומיות ב-2014. עוד לפני כן, כשלב ראשון, יוכלו 20 החברות הגדולות בכל ענף לעבור וולונטרית לדיווח לפי IFRS כבר מ-2009. מטרת היוזמה היא להגביר את השקיפות והתחרותיות של חברות אמריקניות בחו"ל ולהוזיל את העלויות בכתיבת דו"חות.

"אפשר להשוות את המהלך החשבונאי האמריקני לוויתור על מטבע הדולר, ועוד לטובת מטבע דמוי-אירו", אמר ל"גלובס" רו"ח שלומי שוב, מומחה ל-IFRS, מרצה בכיר לחשבונאות ובעל חברה לייעוץ חשבונאי. "זה מה שקורה עכשיו. זה משנה את כל מפת החשבונאות בעולם, וזה מציב את ישראל במצב מצוין - סוף סוף, במקום שאנחנו נלמד מהם, האמריקנים ילמדו קצת מאיתנו. המצב שלהם הרבה יותר קשה משלנו: כשהתקבלה בישראל ב-2005 ההחלטה לאמץ את ה-IFRS, מחצית מהתקנים הבינלאומיים כבר 'יובאו' לישראל, אך אצל האמריקנים זה לא המצב".

ג'ק ריד, סנטור מרוד איילנד, נמנה בין המתנגדים ליוזמת רשות ני"ע האמריקנית וטוען, שהמעבר יחשוף את החברות למערכות רגולציה קשוחות פחות, ולפיכך יקשה הדבר על פיקוח על הפעילויות השונות של החברות.

מכאן הדברים נראים דווקא אחרת. "זה לא סתם קרה בארה"ב, זה בטוח לא היה קורה שם לפני 10 שנים", אומר רו"ח שוב. "השבר האמריקאי נובע מפרשת אנרון, שם התקינה האמריקאית נכשלה ובגדול. אם אנרון, ענקית האנרגיה שקרסה, היתה מיישמת את התקינה הבינלאומית, הרי שבהתאם ל-SIC 12 היא היתה צריכה לאחד את כל אותן ישויות חוץ מאזניות (SPEs), ולא היתה מרמה את כל המשק. בעידן הפוסט אנרוני, האמריקנים הכירו בכישלונם הגדול. לשם המחשה, במשך שנים רבות, לפני פרשת אנרון, האמריקנים לא הצליחו להעביר את הכללים לרישום אופציות לעובדים כהוצאה בהתאם לשווי ההוגן שלהן. נראה פשוט, אך האינטרסים של התעשייה האמריקאית החזקה גברו בסופו של דבר".

כיום, העקרונות החשבונאיים של ארצות הברית מבוססים על ה-FASB (הוועד להתוויית עקרונות חשבונאיים), שיושב בקונטיקט. ה-SEC מפקח על הוועד, שמחויב לדווח על שינויים בתקנות וכן על מינויים ואמצעי המימון שלו.

בהמשך "מפת הדרכים" החשבונאית, ה-SEC יכתיב את העקרונות החדשים שיונהגו, ויקים זרוע בינלאומית שתופקד על פיקוח מחוץ לארה"ב. לדברי פרופסור לחשבונאות מאוניברסיטת פנסלבניה, אד קץ, החברות הן אלה שיוזמות את השינוי הצפוי.

לפי מחקר של ג'ק סלוסקי, שבחן 137 חברות אמריקנית, יישום ה-IFRS בארה"ב גרם ל-86 חברות לרווח נקי גבוה יותר, ל-47 חברות לרווח נקי נמוך יותר, ואילו הרווח הנקי של ארבע חברות היה נותר ללא שינוי.

הזחיחות התפוגגה

"צריך להבין שארה"ב אף פעם לא נטלה חלק במוסדות ה-IASB (או בגלגולו הקודם ה-IASC, שהוקם ב-1973), ולו בשל החשש שהחלטותיו יחייבו אותה באיזושהי דרך. ההתנערות לא נבעה רק מהרצון של התעשייה האמריקנית החזקה והמשפיעה לשמור על אינטרסי הדיווח שלה, אלא גם כללה גוון של זחיחות מנצחים, מעבר לפטריוטיות האמריקנית הרגילה. רק שהכל התנפץ ביום בהיר אחד כאשר אנרון קרסה באופן פתאומי, וחשפה את החולשה הגדולה ביותר של התקינה האמריקנית: הניסיון להיכנס לפרטי הפרטים, עד כדי יצירת 'ספרי בישול', איפשר לקברניטי אנרון לעקוף את הכללים בקלות יחסית, ובגדול. ההכרה בכישלון על רקע רוחות הגלובליזציה החזקות הביאה לכך שהאמריקנים מדברים כבר כמעט שנה ובקול רם על מפת דרכים לאימוץ ה-IFRS בארה"ב", אומר שוב.

מעבר ליתרונות הדיווחיים הרבים של ה-IFRS ביחס לתקינה האמריקנית, הרי שכתקינה מסודרת, מובנית ומבוססת על כ-42 עקרונות, היא חוסכת מהחברות את השעבוד לתקינה האמריקנית המפורטת לעייפה, שכובלת לעיתים קרובות את החשיבה העסקית ואף את החשש המתמיד שלא ייושם כראוי אחד מאותם אלפי פרסומים. אולי נדוש לומר זאת, אך גם האמריקנים הכירו שיש חשיבות בגלובליזציה בתחום החשבונאות.

רו"ח דני ויטאן, שותף במחלקה המקצועית במשרד רו"ח סומך חייקין KPMG, מצנן את ההתלהבות. "התקבלו מספר החלטות לא סופיות, שהן יותר בגדר הצהרת כוונות של האמריקנים. ההחלטה הסופית צפויה להתקבל רק ב-2011, ותהיה כפופה לעמידה בארבע אבני דרך: 1. המשך השיפור של תקני ה-IFRS בין היתר באמצעות המשך פרויקט ההאחדה עם התקינה האמריקאית; 2. הסדרת מנגנוני בקרה על ה-IASB (המוסד לתקינה הבינלאומי) והסדרת נושא המימון של ה-IASB באמצעות המדינות המשתמשות ב-IFRS; 3. פיתוח של כלי תיוג XBRL ל-IFRS (צורת דיווח טכנית מבוססת תוכנה, המתייגת נתונים כספיים באופן אחיד); 4. הטמעת ה-IFRS במוסדות האקדמאיים, אצל המשתמשים בדוחות הכספיים ואצל אלו שמכינים אותם ומבקרים אותם - משקיעים, מדווחים ורואי החשבון. רק לאחר מכן, בהתאם לתוכנית המוצעת אם תאושר בסופו של דבר, ב-2014, יחוייבו החברות הגדולות לדווח לפי IFRS, ב-2015 יצטרפו החברות הבינוניות וב-2016 החברות הקטנות. בנוסף תינתן אפשרות לחברות גדולות בשוק ההון האמריקני שעומדות בקריטריונים מסוימים להתחיל לדווח לפי IFRS כבר החל משנת 2009. כל ההחלטות הן עדיין ראשוניות ועשויות להשתנות".

* אם כך, עוד מוקדם להכריז שהאמריקנים אימצו את התקינה הבינלאומית?

ויטאן: "הכניסה האמריקנית מאוד איטית, אך המהלך האחרון הוא עוד שלב בתהליך שככל הנראה הוא בלתי נמנע. כבר כשנה שאפשר לומר שאימוץ ה-IFRS נתפס בארה"ב רק כעניין של זמן. עד לפני שנה זה לא היה ודאי, אך המהלך המשמעותי, של התרת דיווח לפי IFRS לחברות הזרות המדווחות בארה"ב - הוא מהלך בלתי הפיך, ומכאן והלאה היה ברור שזה עניין של זמן. גם ההחלטה של קנדה השכנה לעבור ל-IFRS החל מ-2011, האיצה את ההחלטה של ה-SEC".

שוב: "המעבר של האמריקנים הרבה יותר איטי ומדורג מהמעבר הישראלי, וגם כולל לא מעט אבני דרך ותהליך למידה שמאפשרים גם רברסביליות. גם ההכנה וההיערכות יותר מתאימה משלנו, לרבות של האקדמיה. אבל צריך לזכור שלושה דברים שיוצרים הבדל עצום בינינו ובינם:

"1. האמריקנים מוותרים על תקינה חזקה ומפוארת - האמריקנים נחשבו במאה האחרונה הגורם המוביל בפיתוח ויישום של תקינה חשבונאית. צריך להבין שעצם העובדה שהם מתכננים לעבור ל-IFRS זו לדעתי רעידת אדמה הרבה יותר גדולה מהאימוץ של ה-IFRS באירופה. הרי הצורך ב-IFRS הגיע לאור הצורך של האיחוד האירופי בתקינה משותפת, והם אף שקלו עד הרגע האחרון לכתוב בעצמם תקינה אחידה ולא לאמץ את ה-IFRS. מה שהכריע בסופו של דבר היא ההכרה בכך שייקח להם לפחות 10 שנים לכתוב תקינה איכותית, וזה יהיה כבר מאוחר מדי.

"2. אצל האמריקנים הכנה זו באמת הכנה. החברות הישראליות, שכבר ידעו בשנת 2005 על האימוץ החל בשנת 2008, פשוט לא עשו מאומה בנושא והתעוררו לקראות דוח הדירקטוריון של הרבעון השני של 2007, אז בפעם הראשונה היתה דרישה של הרשות לכלול בדוח הדירקטוריון ביאור על ההשפעות הצפויות של ה-IFRS. עד אז הם פשוט רק חיו את הרגע, ולא השקיעו מאמצים להכיר בכלל את ה-IFRS. זו כנראה תכונה ישראלית, אין מה לעשות. גם אם היית נותן להם זמן כפול, היית מקבל בדיוק את אותה תוצאה. באקדמיה קרה אותו דבר: המרצים, במקום להסתכל קדימה וללמוד את החומר החדש, פשוט המשיכו ללמד את החומר הישן - כי זה הרי מוכר להם מאד, יש להם שיעורים מוכנים וקל ללמד את החשבונאות בצורה טכנית. הקושי הוא ללמד את החשבונאות ברמה של מהות והבנה, ומזה הם כנראה מאד חוששים.

"3. המעבר שלנו הרבה יותר פשוט מהמעבר של האמריקנים - באופן כללי התקינה שלנו, עוד לפני ההחלטה על אימוץ ה-IFRS, התבססה על התקינה הבינלאומית. התפיסות והשיטות העיקריות כבר יושמו. המעבר ל-IFRS בסך הכל השלים לנו את התמונה, ולא שינה תפיסה. פשוט היו הרבה נושאים שבהם לא היו לנו כללים חשבונאיים כלל - איש הישר בעיניו יעשה, או אפילו לא יעשה. לעומת זאת, אצל האמריקנים מדובר בשינוי תפיסה של ממש, לדוגמה המעבר מעלות לשווי הוגן והטיפול בירידות ערך".

אספרנטו של החשבונאות

רו"ח גיא טביביאן, שותף במחלקה המקצועית בפירמת ראיית החשבון והייעוץ Deloitte בריטמן אלמגור זהר ומומחה ל-IFRS, אומר ": "ההחלטה האחרונה של רשות ניירות הערך האמריקנית אינה מהווה רעידת אדמה למי שעוקב אחר ההתפתחויות בשנה-שנתיים האחרונות. בעבר האמריקנים והאירופאים סיכמו על מפת דרכים להתכנסות של שתי מערכות התקינה החשבונאית (IFRS ו-US GAAP). בשנה האחרונה זה הפך להיות ברור שהאמריקנים, על אף הגאווה הלאומית והדומיננטיות שלהם בעולם העסקים והחשבונאות, הפנימו את העובדה שה-IFRS הפכה למערכת תקינה חשבונאית שמקובלת ברוב מדינות העולם, ולכן היא זו שתהיה הבסיס למערכת התקינה הגלובלית האחידה ("האספרנטו של עולם החשבונאות").

"הסממנים העיקריים לכך היו ההחלטה של ה-SEC, לפני פחות משנה, לאפשר לחברות לא אמריקניות הנסחרות בארה"ב לערוך את הדוחות הכספיים לפי IFRS ללא צורך בביאור התאמה לכללים האמריקנים. גם הפנייה לקבלת תגובות מחברות וגורמים אחרים בשוק ההון האמריקני לגבי אימוץ וולונטרי של ה-IFRS ע"י חברות אמריקניות, וכן ההחלטה שהתקבלה בקנדה, שמערכת התקינה שלה היתה מאוד דומה למערכת האמריקנית, עשו את שלהן".

* כיצד ישפיע המהלך על חברות ישראליות?

ויטאן: "נכון להיום, המנפיקים הזרים - שהם כ-10% מהחברות הנסחרות בארה"ב - כבר רשאים החל מ-2008 לדווח לפי -IFRS ללא ביאור התאמה ל-US GAAP, אך מי שעושה זאת הם בעיקר האירופאים. מעטות החברות הישראליות שעברו לדווח בארה"ב לפי IFRS (ביניהן סלקום - ר.פ), משום שסקטור חברות הטכנולוגיה הנסחרות בארה"ב, בו יש לישראל ייצוג נכבד, טרם עבר ל-IFRS. עיקר השפעת המהלך האמריקני תהיה בעתיד על חברות ישראליות שנסחרות בבורסות בארה"ב ושעדיין לא עברו ל-IFRS - כמו אמדוקס, צ'ק פוינט, גיוון אימג'ינג ועוד. מעבר לזה, אם הבנקים האמריקנים יעברו ל-IFRS, תהיה לכך השפעה גדולה גם על הבנקים הישראליים, שבינתיים פטורים בארץ מדיווח לפי התקינה הבינלאומית, ומדווחים לפי כללים הדומים יותר לכללים תחת התקינה האמריקנית. צעד שכזה עשוי להיות משמעותי בהשפעותיו על שוק ההון הישראלי לאור חשיבות הסקטור הבנקאי".

טביביאן: "ההשפעה על חברות ישראליות צפויה להיות בעיקר על החברות הנסחרות בארה"ב, שרובן המכריע מדווחות בהתאם לכללי החשבונאות האמריקנים. חברות אלה תצטרכנה להתאים עצמן למקבילותיהן האמריקניות, ולהיערך ליישום תקני ה-IFRS תוך מספר שנים. ההערכה היא שנמצא חברות ישראליות שיחליטו במהלך השנים הקרובות על מעבר וולונטרי מדיווח לפי US GAAP ל-IFRS, בין השאר בהתאם למה שיעשו חברות אירופאיות ואמריקניות גדולות הפועלות באותם ענפים ותחומי פעילות. כמובן שלאור העובדה שמרבית החברות הישראליות הנסחרות בארה"ב הן חברות היי-טק, המעבר יהיה תלוי גם בהתפתחות תקני ה-IFRS וקביעת כללים ברורים יותר בנושאים כמו הכרה בהכנסה בחברות תוכנה".

* מדוע האמריקנים סימנו שנת יעד רחוקה כל כך, 2014?

טביביאן: "טווח הזמן הארוך נועד לאפשר לאמריקנים זמן ללמוד את תקני ה-IFRS, להפוך ליותר דומיננטיים במוסדות התקינה הבינלאומית, ולנסות להשפיע על תקני ה-IFRS כך שהם יהפכו להיות דומים יותר לתקנים האמריקנים - תופעה שממילא מתרחשת בשנים האחרונות כחלק ממגמת ההתכנסות, ומוצאת ביטויה בתקני IFRS שמתפרסמים לאחר עבודה משותפת עם גופי התקינה החשבונאית בארה"ב, ולכן הם כמעט זהים לתקנים האמריקנים שמתפרסמים במקביל. ניתן להעריך כי האמריקנים ינסו במהלך השנים הקרובות לקחת את ההגמוניה והדומיננטיות בתקינה מהאירופאים, וכך, עד שיגיע מועד האימוץ המחייב בארה"ב, ה-IFRS יהיה הרבה יותר 'אמריקני'".