מדגמנים אג'נדה: קסטרו ממצבת את עצמה כמותג מוביל תרבות

קסטרו, כמו כל סנונית טובה, נוהגת לפתוח את עונת התצוגות באירוע אופנה מתוקשר, ולמעשה מבשרת לנו מה אנו צפויים לראות ברחובות בחודשים שלאחר מכן. בקסטרו מודעים היטב לתכונה הזאת, וממשיכים זו העונה השנייה, להצהיר על אג'נדה של אחריות ("להוות מקום בטוח באופנה"), מובילות ("קדמת האופנה המקומית והבינלאומית") ומקומיות. "קסטרו מאמינה בתרבות ובאמנות ישראלית", הכריזה אתי רוטר, המנכ"לית המשותפת והרוח החיה מאחורי המותג, בתצוגת האופנה לחורף 2008-2009, שהתקיימה ביום ראשון שעבר בנמל תל-אביב - ועל הבמה הופיע אסף אמדורסקי בגופיה ממותגת ובעיניים טרוטות של בוקר.

לשמוע שירים אהובים, כשהם מבוצעים בחסות הלוגו המהבהב, הפך לי אמנם את הבטן, אבל קשה לומר שהופתעתי: ההחלטה להשאיל תוכן אחר, שיענה למשבצת של "תרבות ואמנות ישראלית" וימתג על הדרך גם את קסטרו בתואר הנכסף, איננה יוצאת דופן. היטיבה לנסח זאת נעמי קליין בספרה "No Logo": "חברות כמו נייקי, פולו וטומי הילפיגר היו מוכנות להוביל את המיתוג אל השלב הבא: לא עוד מיתוג מוצריהן שלהן בלבד, כי אם מיתוג התרבות שבחוץ".

אמנם, נכון, כאן המצב הפוך, ויותר משמדובר במופע חסות, מדובר על אירוח אמן בסלון הפרטי. אולם, גם מתחם הקונספט שפתחה קסטרו זה מכבר, הכולל תחנת רדיו, מספרה ובר-קפה, וחבירתה ל"T-Market" לקיום אירועי אופנה עם מעצבים צעירים, מעידים כי היא מבקשת למצב עצמה כמותג מוביל תרבות ישראלית.

אופנת רחוב מעודכנת

אז המותג עבר שדרוג העונה והפך למקומי יותר, כעת נותר רק לבדוק מה קרה עם המוצר עצמו ואת הקשר שלו לתרבות ישראלית. התצוגה נפתחה עם הפרזנטורים גל גדות ויונתן ווגמן. גדות בשמלת מיני משובצת טרטן, גרביים מתוחים עד הברך ועקבים גבוהים ובוהקים. ווגמן בטי מודפסת בהשראת "באטמן - האביר האפל", אפודת קווילט משובצת טרטן, צעיף דקיק וארוך באפור בהיר ונעליים גבוהות שחתמו את המראה כולו.

שניהם נראו מבטיחים במראה שקיבל את הכותרת "English Country Side" לנשים ו"After dark" לגברים והכוונה, איך לא, לטרנד העולמי הרווח ששואב השראה מאנגליה של שנות ה-60 וה-70, בשילוב אלמנטים של הקולג' הבריטי ואופנת רחוב מעודכנת. יחד עם זאת, בקומוניקט נכתב כי "הקולקציה עוצבה מתוך השראות הבאות מעולמות התוכן של מעצבי הבית וקשורה למטרופולין ת"א", וגם: "אנו שואפים אל יעדים חדשים ומפתיעים, תוך שמירה על שפה עיצובית של הבית וכתב יד אישי".

"מטרופולין ת"א"? "עולמות התוכן של מעצבי הבית"? "יעדים חדשים ומפתיעים"? לא ברור מדוע מתעקשים בקסטרו להציג פסון של אופנת עילית, במקום להודות באמת הפשוטה של הז'אנר שבתוכו הם פועלים. לא רק שחוזקה של החברה הוא דווקא בתכונה המסחרית שלה המספקת אופנה נגישה, איכותית, זולה וקלה לעיכול, ושמטרתה העיקרית היא בתרגום ה-high fashion העולמי לקהל הרחב המקומי, אלא שלא יהיה זה מרחיק לכת לומר כי קסטרו היא החברה הישראלית המובילה בתחום זה, והיא עושה זאת בצורה הטובה ביותר.

תעיד על כך הקולקציה של קסטרו-מן, שסיפקה זו העונה השלישית מענה מצוין למגמות העולמיות, והשכילה בה-בעת לנסח משוואה מדויקת של מראה מעוצב לגבר הישראלי. זו הושגה באמצעות פריטים קאנונים שכל אחד יכול להתחבר אליהם, כשהעיצוב נסב על משחקים של אורכים ופרופורציות בגזרה, שילובים מפתיעים בין פריטים, ושטיקים קטנים של סטיילינג שיכולים לשנות מראה מקצה לקצה.

כך, למשל, כללה הקולקציה מעילי רוח רחבים וגדולים, שבתרגום מקומי הפכו מפריט נגד גשם לעליונית קלילה שאפשר לזרוק על חולצה או אפודה, נעליים חורפיות סמי-אלגנטיות שמזכירות נעליים צבאיות, מעילי צמר וטראנץ' שקוצרו עד מתחת למותן ובכך הפכו לחיה אחרת, צעיף שמחובר אליו קפוצ'ון, סניקרז משובצות באווירה של מוקסין וסריג מבוטן בפרווה סינתטית.

רוק אנד גות

בגזרת הבנות, לעומת זאת, חלק מהמראות הלכו מדי "by the (trend) book", ולא תמיד נוצר תמהיל של פריטים או מראה ייחודי מספיק. בעיקר נותרה נאמנה מדי למקור הקבוצה שקיבלה את הכותרת "Folk Tales", שהציגה במיקס של סטיילינג מזרח-אירופאי, יחד עם מראה היפי של שנות ה-70, טוניקות כותנה-וואל מודפסות פייזלי, דנים בגזרת פעמון, קרדיגנים קרושה בסריגת עבודת יד והדפסי בורדורה.

בחלק האחרון של התצוגה קרה משהו אחר על הבמה. משהו מפתיע, מרגש ואישי. הדוגמנים בוורסיה מהוגנת ואפלולית לסירוגין על חליפת הטוקסידו, והדוגמניות בסרט תחרה קשור לעיניים שפרע במעט את שערן המעוצב, הציגו מעין אגדת "רוק אנד גות". העובדה שחלק מהדוגמניות נאלצו לחלוץ את נעליהן תוך כדי הליכה, העצימה את תחושת האותנטיות שעל הבמה. ולמרות שלא לגמרי ברור מאיפה שאבו בקסטרו את ההשראה והאם טוקסידו מנצנץ הוא מה שצפוי ללכת העונה בישראל, הם הצליחו להזכיר לנו כי גם חברה מסחרית עדיין יכולה, במגבלות הז'אנר, להציע יצירתיות ייחודית משלה. משהו שאפילו אפשר לומר עליו שנרקח במעבדות מקומיות. *