מגרש המשחקים של הגדולים (כל היתר לא רלוונטיים)

בסקירה השנתית של העסק ושמו כדורגל, על ידי חברת ייעוץ ההשקעות דלויט, מצויין כי "הצ'מפיונס ליג מוכרת ברחבי תבל כתחרות הכדורגל למועדונים הבכירה בעולם". זה אולי נשמע אלמנטרי, אך לא תמיד היתה האבחנה ברורה כל כך. במשך שנים היו הליגות המקומיות באיטליה, ספרד ואנגליה לא פחות חשובות או מותחות. אבל הצ'מפיונס ליג הותירה אותן מאחור, לכל הפחות במובן אחד - הכלכלי.

שואו מי דה מאני

ליגת האלופות תחלק למשתתפיה (לקבוצות שהגיעו לשלב הבתים לפחות) קרוב ל-600 מיליון אירו, וזאת עבור 125 משחקים בלבד. כשכל קבוצה משחקת בין 6 ל-13 משחקים בסך הכל. חוץ מזה חילק ארגון הכדורגל האירופי מכספי ליגת האלופות עוד 8 מיליון אירו לטובת מפעל גביע אופ"א הרעב ללחם, וכ-30 מיליון אירו כ"תשלומי סולידריות" ל-55 ההתאחדויות הארציות. בין השאר את הסכום העשירי בגובהו להתאחדות הישראלית בכדורגל - 610 אלף אירו.

את הסכומים האלה מכניסה אופ"א קודם כל דרך מכירת זכויות השידור בכל מדינה, ודי אם נזכיר שבבריטניה לבדה משלמות בעלות הזכויות (ITV וסקאי) כ-150 מיליון אירו בשנה, וכי הטורניר משודר ליותר מ-80 מדינות. בנוסף משלמים קונצרנים רב-לאומיים כמו פורד, היינקן, סוני (גם כבראנד עצמו, וגם כ'פלייסטיישן', כלומר שני חוזי מימון) ומסטרקארד, הון תמורת זכויות בלעדיות לפרסום סביב המשחקים. כנראה שהספונסרים מרוצים - סוני השלימה חתימה על חוזה מימון נוסף עד שנת 2012 כבר עכשיו.

לא יכולים בלי זה

אם זו ההגדרה למכורים, הרי שיש מספר גדול של מועדונים המכורים לצ'מפיונס ליג. כך למשל בגרמניה. עבור באיירן מינכן, שנה ללא השתתפות בליגת האלופות היא אסון, למרות הביטחון הכלכלי של המועדון. לכן שבר המועדון בשנה שעברה, אחרי שסיים את עונת 2006/07 במקום רביעי מאכזב, תכניות חיסכון והוציא 70 מיליון אירו על שיפור הסגל, כדי להבטיח חזרה מהירה לטורניר עתיר הכספים.

אבל גם מועדון כמו שאלקה 04, שהאסטרטגיה העסקית שלו בנויה על השתתפות קבועה בליגת האלופות, מקור ההכנסות היחיד שיכול לקרב את המועדון מחבל הרוהר אל באיירן. "שנה או שנתיים בלי ליגת האלופות נוכל לשרוד", אמר יוזף שנוזנברג, הדירקטור העסקי. רוצה לומר - אחרי שנתיים לכל היותר ניאלץ למכור שחקנים. אובדן ההכנסות של המועדון עקב הכישלון במוקדמות נאמד ב-15 מיליון אירו לפחות.

בולט הדבר אצל אתלטיקו מדריד. מאז הרחבת ליגת האלופות ב-1996 והכללתם של מועדונים מצמרת הליגות הבכירות, לא עלתה הקבוצה למפעל. קרוב אל פי פחת, הוחלט במועדון ללכת על אסטרטגיה ברורה: לקחת אזימוט אל ליגת האלופות בלי להתחשב במכשולים. למרות חובות של יותר מ-300 מיליון אירו, השקיע המועדון בשנתיים האחרונות 120 מיליון אירו ברכש שחקנים.

אצל מועדונים מליגות קטנות, העניין בולט עוד יותר. ההצלחה גוררת הצלחה: אולימפיאקוס סיימה רק פעם אחת ב-12 השנים האחרונות שלא במקום הראשון, והיתה תמיד בשלב הבתים (עד שהודחה העונה על ידי פמאגוסטה הקפריסאית). אפילו בליגה ההולנדית זה קורה - ואיינדהובן זכתה בפעם הרביעית ברציפות והשביעית בתשע שנים באליפות. שלא לדבר על ליון, המועדון שצמח עם הצלחת ליגת האלופות בתזמון מדויק וזכה באליפות שביעית רצופה. בכלל, בין 14 הליגות הבכירות באירופה, רק ברוסיה וגרמניה לא הגנה האלופה על תוארה השנה.

למי זה טוב

מנצ'סטר יונייטד, שזכתה בצ'מפיונס ליג בקיץ האחרון והרוויחה סכום שיא של קרוב ל-43 מיליון אירו, עדיין קיבלה צ'ק ממינהלת הפרמיירליג על תמלוגים בסך 62 מיליון אירו. אבל מומחים של מסטרקארד מעריכים את הערך המוסף מהשתתפות בצ'מפיונס ליג, מספונסרים, עליית ערך שחקנים ועוד, ב-100 מיליון אירו נוספים.

למרות זאת, את הנכס האמיתי של הקבוצה, האהדה והמוניטין, קובעים פקטורים אחרים. אלכס פרגוסון, המנג'ר הכל יכול, קובע: "זו הצ'מפיונס ליג שמגדירה את גדולתה האמיתית של מנצ'סטר יונייטד. אנחנו היום מסתכלים על מועדונים כמו מילאן וריאל, ההצלחות בצ'מפיונס ליג יקבעו מעתה והלאה את קני המידה להצלחה בפרויקטים הבאים שלנו. אם אנו חייבים ליצור סדר עדיפויות, תהיה אירופה אכן בעדיפות גבוהה יותר מאשר הפרמיירליג".

גם אצל היריבים מריאל יודעים את החשיבות של זכייה בצ'מפיונס ליג. זכייה בתואר והמוניטין הכרוך בכך, הוסכם בין המועדון לשחקניו, יביאו לכל שחקן בונוס בסך חצי מיליון אירו, ושני מיליון אירו נוספים למאמן ברנד שוסטר. כך שהזכייה תהיה עם הפסד בצידה - אבל בעולם העסקי האבסורדי של הכדורגל, זה לא בלתי הגיוני.

לקבוצות העשירות יש פחות בעיות במקרה של מעידה. יובנטוס, שהורדה ליגה, חזרה אחרי היעדרות של שנתיים למפעל, ואחרי תקופת הסתגלות כנראה שאיש לא יזכור שהגברת הזקנה נעלמה. גם מילאן, שתשחק השנה בגביע אופ"א, תוכל, אם תזכה, להגיע למקסימום הכנסה של חמישה מיליון אירו מהמפעל - אפילו לא חצי מעלות השכר השנתית של רונאלדיניו. במפתיע הגיעו כוכבים גדולים לחזק את מילאן, למרות שלא תשתתף בגביע האלופות ולמרות הסיכון הכלכלי הכרוך בכך. הם יודעים, שלכל מועדון מסדר גודל כזה יש בעלים עם גב מספיק חזק כדי לכסות על שנת פעילות שוטפת בלי ההכנסות של הצ'מפיונס ליג.

בעל המאה הוא בעל התואר

בדלויט מדברים על "קורלציה חזקה מאוד בין עשרת המועדונים המצליחים באירופה ועשרת המועדונים שמובילים את טבלת 'ליגת הכסף'". בעשר המהדורות האחרונות של "ליגת הכסף" (רשימת 20 המועדונים המכניסים בעולם), רק 14 מועדונים שונים נכנסו לעשירייה הראשונה מבחינת היכולת הכלכלית. רק שלוש פעמים בחמש השנים האחרונות לא הצליחה קבוצה מ"עשר המכניסות" להיכנס לצ'מפיונס ליג: צ'לסי, ליברפול וברצלונה מעדו כל אחת למשך עונה.

בין הזוכות בתואר האירופי בעשר השנים האחרונות, רק אחת לא הגיעה מבין שמונה המכניסות: פורטו של ז'וזה מוריניו ב-2004. והנה עוד: שש הקבוצות הבכירות (מנצ'סטר יונייטד, באיירן, ריאל, ברצלונה, מילאן וצ'לסי) חילקו ביניהן 34 הופעות ברבע הגמר ב-10 השנים האחרונות.

רק שלוש קבוצות מ-24 שהשתתפו בליגת האלופות בעונת 1997/8 לא חזרו למפעל. והריכוזיות רק מתגברת עם השנים. כמות המועדונים החדשים שמצטרפים למועדון הולכת וקטנה, ורק התחזקות של רוסיה ורומניה מעוותות במשהו את המגמה. חמש הקבוצות, עבורן זו תהיה העונה הופעת בכורה בליגת האלופות - פמאגוסטה, קלוז' הרומנית, סט. פטרסבורג, בוריסוב מביילורוסיה ואלבורג מדנמרק - בוודאי לא יהפכו את היוצרות.

החלוקה המעמדית בליגת האלופות ברורה. מתחת ל-12 הליגות הבכירות אין לאף ליגה סיכוי להעלות קבוצה אפילו לרבע הגמר, ורצוי שיביעו תודה על השתתפותן בשלב הבתים בכלל. מחוץ לחמש הליגות הבכירות הגיעו בעשר השנים האחרונות רק תשע קבוצות משמונים לרבע הגמר, ולכולן היתה זו הופעה חד פעמית.

הפערים הללו בין המשתתפות בצ'מפיונס ליג לבין כל היתר רק יגדלו בעתיד הקרוב. ניל קלארק מ"הגרדיאן" כתב כי "אחד המאפיינים של העידן הטורבו-קפיטליסטי הוא הדרך שבה הסופר-עשירים קושרים קשר אכזרי להבטיח את המשך שליטתם ולסלק אחרים מהפריבילגיות שלהם. אין דוגמה טובה לכך מליגת האלופות של אופ"א". ואת זה הוא כתב לפני שלוש עונות...