סוף הקפיטליזם האמריקני שהכרנו

הנה מה שקראתי הבוקר ב"פייננשל טיימס": "פדרל ריזרב האמריקני הודיע שהוא ילווה ל-AIG עד 85 מיליארד דולר כמימון חירום, בתמורה לאחזקה ממשלתית של 79.9% ולשליטה אפקטיבית בחברה - צעד חריג מאוד, שנועד למנוע קריסה של קבוצת הביטוח הענקית שממלאת תפקיד חיוני במערכת הפיננסית העולמית.

לפי התוכנית, ההנהלה הנוכחית תוחלף במנהלים חדשים. הממשל יקבל גם סמכות להטיל וטו על החלטות חשובות של החברה". כמעט החלטתי ללכת לישון, כי הייתי משוכנע שאני חולם.

הסיבות הסבירות ביותר לשקיעתה של AIG היו פעילותה כחברת ביטוחי חובות, וחשיפתה המאסיבית לנגזרי סיכוני אשראי כמו CDS, שרבים מהם קשורים למגזר הנדל"ן האמריקני.

מרכול הביטוח הגדול ביותר בעולם, עם מאזן של טריליון דולר, מולאם מפני שהוא נחשב לגדול ולמקושר מדי בממד גלובלי מכדי ליפול! הפחד שהניב את ההחלטה הפנטסטית הזו היה שקריסה של AIG תגביר את הסיכון בפועל - ואת הסיכון הנלווה של הגורמים הקשורים איתה לכל רוחב המערכת הפיננסית בארה"ב ובעולם - לדרגה כזו ששום מוסד פיננסי לא יהיה מוכן להעמיד אשראי לשום מוסד אחר. האשראי למשקי הבית ולעסקים יהיה אבן הדומינו הבאה שתיפול, ואז יתחולל יום דין פיננסי.

החילוץ נעשה בדרך הנכונה

איני יכול לשפוט את הסבירות של תרחיש בלהות כזה, אך אם היה פעם מקרה של יישום כל עקרונות המניעה מבעוד מועד של שבר כלכלי, זהו המקרה המובהק. החילוץ נעשה גם בדרך הנכונה. כלומר, ביחד עם התעקשות על שליטה ממשלתית בחברה, קרי הלאמה.

ההנהלה הנוכחית הולכת הביתה - שוב כפי שצריך להיות. אנחנו עוד נגלה מה הם עוללו כאשר הם ינטשו עם מצנחים מוזהבים, או עם תיבות הקרטון של חפציהם האישיים. המשמעות של ההחלטה לבעלי המניות הנוכחיים תהיה מהותית גם לשיפוט הסופי של הגינות העסקה, ומה שהיא תעשה לתמריצים לנטילת סיכונים בעתיד. מאחר שבעלי המניות לא נמחקו כליל על-ידי ההשתלטות, הם יצליחו להפיק ממנה רווח, כנראה, יותר מדי רווח.

הנושים יקבלו את כספם?

ההשתלטות הציבורית גם יוצרת את הרושם שכל הנושים, מלבד בעלי המניות הרגילות ומניות הבכורה, יקבלו את כספם. מנקודת מבט של תמריצים לנטילת סיכונים מופרזת בעתיד, זה מצער. מוטב היה שהנושים (בעלי האג"ח) ישתתפו בהוצאה, בהתאם לבכירות של החוב שהם מחזיקים.

עם זאת, ייתכן שהחשש שלי מפני תמריצים לנטילת סיכונים בעתיד אינו מוצדק, כי הוא מניח שמוסדות פרטיים למטרת רווח יחזרו בעתיד לסוגי הפעילות הפיננסית של AIG בהווה.

אם ענקיות כמו AIG מחוברות מדי למערכת מכדי לקרוס, אך לא חכמות מספיק כדי שלא להיקלע למצבים שבהם הן זקוקות לחילוץ, מדוע להתיר לחברות פרטיות לעסוק בפעילות פיננסית כזו מלכתחילה?

האם המודל המודרני ממוקד העסקאות של הקפיטליזם הפיננסי מבוסס באמת על חברות פרטיות גדולות שמרוויחות רווחים פרטיים אדירים כאשר השוק טוב, ומחולצות על ידי בעלות ציבורית זמנית כאשר השוק הוא רע, ומשלם המסים משתתף רק בסיכונים ובהפסדים? אם כן, מדוע לא להחזיק את הפעילויות הללו בידיים ציבוריות דרך קבע? *

הכותב הוא פרופסור לכלכלה פוליטית אירופית בבית-הספר לכלכלה ולמדעי המדינה בלונדון, ולשעבר הכלכלן הראשי של EBRD (בנק הפיתוח האירופי)