מחוץ לקופסה

"המציאות היא שבמשך עשרות שנים ארכיטקטים ואפילו כמה בנאים היו מודעים לחוסר היעילות של בתים הבנויים ומודבקים באתר", אומר סם גרו, העורך הראשי של המגזין האמריקני "דוול". "האנלוגיה המקובלת היא האם תרגיש נוח לשכור קבלן אקראי שיבוא לבנות לך מכונית במוסך שבחצר שלך, כשהוא משאיר אותה מפורקת לגורמים כל ערב אחרי שהוא הולך הביתה ומזמין כל חלק בנפרד, חתיכה אחרי חתיכה".

המונח "מוכן מראש" מביא עמו ערבוביה מעיקה של אסוציאציות פוליטיות ואידיאולוגיות, עבור מונח פשוט כל-כך. אם נסתכל על כך בצורה פשוטה, הכנה מראש היא העיסוק בהכנת המרכיבים של פרויקט מגורים מחוץ לאתר לפני שליחתו לאתר עצמו. המונח יכול להיות מיושם על צורות עבודה שונות, החל מבקתות סקי מעודנות שניתנות להעברה באמצעות מסוק, ועד לכל מבנה המשלב לוחות חתוכים מראש.

בבריטניה המונח הזה עדיין טומן בחובו את הכתם של דיור חסר חן מהתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל במהלך העשור האחרון הקונספט הורם מאשפתות ועבר מתיחת פנים. עבור קונים מסוימים הוא הפך לשורש לדיור מודרני שהם יכולים להרשות לעצמם ועבור אחרים, זו פשוט דרך מלחיצה פחות לבנות בית.

התדמית העדכנית והאופנתית של "מוכן מראש" נוצרה בחלקה תודות ל"דוול", מגזין שיוצא לאור בסן פרנסיסקו, בעל נוכחות מקוונת כבדת משקל. "באמריקה קיימת בהחלט סטיגמה נגד 'בתים המוכנים בבית חרושת'", אומר גרו. "אלה הם הדברים שאתה רואה נגררים בכבישים הבין-מדינתיים עם שלט צהוב שעליו כתוב: 'זהירות, מטען חורג'". אולם גרו ועמיתיו אינם מסוג הטיפוסים הקיצוניים שיוצאים נגד הגרעין של הדעה הציבורית רק משום שהם חושבים שזה יכול להיות נחמד לגור בקרוונים ובתיבות משלוח. מה שמשך אותם מלכתחילה לבנייה המוכנה מראש היה ההתעסקות בארכיטקטורה המודרנית.

קורבנות של פרדוקס קלאסי

העבודות מתחילת ומאמצע המאה שעברה, שנחשבו באופן מסורתי לבנייה מוכנה מראש, היו קורבנות של פרדוקס קלאסי. הם נוצרו בידי מעצבים וארכיטקטים שפיתחו גישה ראשונית ומועילה ליצירת בתים מוכנים מראש כתוצאה של התנסויות שחוו בהנדסה בעיתות מלחמה. הם יצאו לשוק שהיה מלא בקונים הלומי טראומה, שעבורם האסטטיקה הבוטה של יעילות מכנית לא נראתה מושכת במיוחד.

בית וויצ'יטה של ר.בוקמינסטר פולר הוסמך על ידי חברת ביץ' אייר קראפט בסוף מלחמת העולם השנייה, והיה אמור להיות מיוצר בקצב של 60 אלף יחידות לשנה ולהגיע לשוק במחיר של 6,500 דולר בלבד, במצב שבו אדם אחד בלבד יוכל להרכיב אותו בעצמו. אולם, קונים רבים של אחרי המלחמה חיפשו את שגרת החיים הנוחה והמרופדת של המאה הקודמת. בית וויצ'יטה נראה להם כמו אוהל מגלוון, קבוע למחצה ורק כמה אבות-טיפוס יוצרו אי-פעם.

המייסון טרופיקל של ג'ין פרוב, אחת הדוגמאות היחידות שהוצגה לאחרונה בתערוכה מחוץ למוזאון טייט לאומנות מודרנית בלונדון, סבל מהיסטוריה דומה.

"פרוב הוסמך לבחון בתים שיוכלו להגיע בטיסה לקולוניות הצרפתיות המוקפות רק ביבשה", מסבירה ג'מה קורטין, אוצרת התערוכה של פרוב במוזיאון העיצוב של לונדון. "הגימור הוא יפה להפליא, אבל בשוק הקולוניאליסטי הגולה שאליו ניסה לחדור, הבריטים בנו ארכיטקטורה בסגנון מוק טודור ובקתות כפריות נמוכות. היום לבניינים האלה יש תדמית זוהרת מאוד ומעמד נחשב, אבל אז הם היו ברוטליים ומטאליים, וזה, אולי, לא קסם לקולוניות הצרפתיות הגולות".

דיור בבית חרושת

לצרכני ספרות ארכיטקטית כמו גרו וציבור הקוראים שלו, הרעיון של לגור בסוג של עיצובים מצופים שהוצעו לפני חצי מאה על-ידי פולר, פרוב ובני זמנם נראה חלומי למדי, כמו גם האתוס של מרכיבי דיור נשלטים המיוצרים בבתי חרושת.

"המציאות היא שבמשך עשרות שנים ארכיטקטים ואפילו כמה בנאים היו מודעים לחוסר היעילות של בתים הבנויים ומודבקים באתר", אומר גרו. "האנלוגיה המקובלת היא האם תרגיש נוח לשכור קבלן אקראי שיבוא לבנות לך מכונית במוסך שבחצר שלך, כשהוא משאיר אותה מפורקת לגורמים כל ערב אחרי שהוא הולך הביתה ומזמין כל חלק בנפרד, חתיכה אחרי חתיכה".

בשנת 2003 ערך המגזין "דוול" תחרות לעיצוב חדשני של בית מוכן מראש. התגובה של הציבור הייתה כל-כך חזקה, שהמגזין בסופו של דבר הפיק את טווח הדיור שלו עצמו עם היצרן אימפיאן. זה היה מהלך שנון, כיוון שאחת הבעיות העיקריות של תקצוב הבנייה המוכנה מראש, המיועדת לייצור המוני, היא שמוכרחים לוודא שיש לעניין ביקוש בשוק. בשבדיה וביפן, שם לבנייה המוכנה מראש יש כבר נתח שוק משמעותי, חברות כמו איקאה וטויוטה מציעות בתים במחירים נוחים עם הביטחון של מותג מוכר.

כמו הבתים המצופים של לוסטרון שיוצרו בארצות הברית בשנות ה-50 - ושווקו בתדמית של משקה באלגנטית במורד ביתו בזמן שלוגמים מרטיני - הם סימנו מעבר קונספטואלי לקראת הרעיון של בית כמוצר צריכה, מעט מורכב יותר מרכישה של מכונית או מכסחת דשא.

שינוי בגישה

גם באנגליה היה לאחרונה שינוי בגישה, בחלקו בזכות ההתלהבות של קווין מקלאוד, מגיש תוכנית הטלוויזיה של ערוץ 4 "עיצובים גדולים". באמצעות התוכנית, פרטי עיצוב ביתיים מוכנים מראש הפכו כמעט לשם נרדף לחברה הגרמנית "הוף האוז", שפתחה לראשונה סניף בבריטניה לפני 10 שנים.

"הבתים מיוצרים לפי דרישת הקונה", מסבירה בינדוולד. "זוהי מערכת מודולרית; ארכיטקטים יעצבו את המבנה כך שיתאים לתרשים, לצרכים של הלקוח ולתנאי הסביבה". החברה מגבילה את הייצור שלה ל-200 בתים בשנה - ובוודאי בבריטניה, היא מכוונת לצמרת הגבוהה של השוק. המשמעות בשטח היא שפחות מ-50 בתים לשנה מניבים 50% מהרווחים".

"בריטניה אחראית כיום לכעשרה אחוז מהמחזור המסחרי שלנו. זהו שוק מדהים", אומרת אסטריד בינדוולד מחברת הוף. החברה הנמצאת בניהול משפחתי עוסקת בבנייה כבר מאז שנת 1921 ועדיין מייצרת את כל בתיה בעלי המראה הייחודי באותו מפעל בגרמניה.

"הבתים מיוצרים לפי דרישת הקונה", מסבירה בינדוולד. "זוהי מערכת מודולרית; ארכיטקטים יעצבו את המבנה כך שיתאים לתרשים, לצרכים של הלקוח ולתנאי הסביבה". החברה מגבילה את הייצור שלה ל-200 בתים בשנה - ובוודאי בבריטניה, היא מכוונת לצמרת הגבוהה של השוק. המשמעות בשטח היא שפחות מ-50 בתים לשנה מניבים 50% מהרווחים.

עבור ציבור הלקוחות מהמעמד הגבוה, היתרון המשמעותי של בנייה מוכנה מראש הוא המהירות שלה. בשנת 2001 הארכיטקטית מישל קאופמן מקליפורניה ניהלה שני פרויקטי בנייה במקביל עבור גליידהאוז, מותג העיצוב הידידותי לסביבה שלה לבתים משפחתיים. הזמן הכולל של הפרויקט של הנכס שלה, שנבנה כולו בשטח האתר עצמו, היה 21 חודשים. הגרסה שתוכננה בחלקה מחוץ לאתר הגיעה למשך ביצוע של עשרה חודשים והוצאות של 50 דולר פחות לרגל רבועה.

הגליידהאוז הפך לאבן היסוד של החברה מכוונת הבנייה המוכנה מראש של קאופמן והוא מצליח מספיק כדי לאפשר לחברה לרכוש מפעל משל עצמה מחוץ לסיאטל בשנת 2006, מה שאפשר לחברה לפקח על איכות העיצוב ואף הייצור.

רנסאנס של בנייה

יצירת תהליך נשלט של בניית הבית אפשר לקאופמן ולחברה שבבעלותה להתמקד בהמלצות האקולוגיות שלהם; הם עברו מכשולים רבים בתהליך חקר עקרונות הבנייה הירוקה, שהפכו עכשיו לנקודת המוצא של מכירות החברה.

לפרופסור בארי בורגדול, אוצר בכיר של ארכיטקטורה במוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק, הרנסאנס של הבנייה המוכנה מראש מתפצל בצורה שווה למדי לשני מחנות: אחד המונע על-ידי צרכנים, מעריצי המודרניזציה שנמשכים לבנייה המוכנה מראש כסוג של בחירה של סגנון חיים; השני מורכב מארכיטקטים המתעניינים בפוטנציאל לפתרון הבעיות של מגוון של טכניקות חדשות בתחום הבנייה המוכנה מראש.

החל מהשבוע הבא, חמישה בתים שונים יוצרו לראווה באתר של מוזיאון "מומה" כחלק מתערוכת "אספקת בתים: הכנה מראש של סביבת המגורים המודרנית". תערוכה המוקדשת לשיטות הבנייה המודרנית. "נראה לי שישנו פער גדול בין שתי התנועות הגדולות", אומר בורגדול. "תהיתי מה עשוי לקרות אם שתי התנועות היו נאלצות להתייצב זו לצד זו בדיון בגלריות". הארכיטקטים ג'רי אדמיסטון ודאגלס גוטייר תיעדו את ההכנות של בית ברסט 800 שלהם באתר האינטרנט של מומה.

"בנייה מחדש עכשווית משמעותה שהמבנים מוקמים פשוטו כמשמעו על-ידי שימוש במודל של הארכיטקט", מסביר אדמיסטון. "הטכנולוגיה היא אינטנסיבית מאוד בתהליך העיצוב וההנדסה, אבל באתר אין לנו צורך בכוח עבודה מיומן במיוחד, מה שאומר שאנו יכולים ליצור את צורתו הגיאומטרית של הקומפלקס מבלי למדוד באופן קבוע, להתאים ולחתוך. התהליך מקנה לנו ביטחון שכל החלקים מתאימים זה לזה, וברגע שהם נמצאים יחד, הצורה תתאים ולבסוף תושלם".

כשבחר אותו לתערוכה, בורגדול התרשם מהשימוש של ברסט 800 בתוכנת מחשב ש"כיווננה" את 1,100 החלקים הלא זהים שלו בצורה כל-כך קרובה ללוחות עץ סטנדרטיים, כך שהפחת שנשאר מהבית הספיק בקושי כדי להדליק מדורה ראויה לשמה.

"אני חושב שניתן לעשות רומנטיזציה למתרחש באתר הבנייה", אומר בורגדול, כשהוא מצביע על כך שתהליכי ייצור מונחים באופן דיגיטלי הם פשוט שאלה של לשנות היכן ועל-ידי מי מפורשות התוכניות של הארכיטקטים. "אנחנו רק מדברים על מכונות שיכולות לבצע דברים בדרכים מהירות ומדויקות יותר".

בכל אופן, גם למהירות וליעילות יש את החסרונות שלהן: בארוחות הערב המתוחכמות של החברה הגבוהה, האורחים לא יוכלו יותר להסתמך על נושא השיחה המוכר של תלונות על פרויקטי הבנייה שלהם. **