מתיו ברונפמן: "אני בן אדם רגיל. הולך למשרד כל יום, לוקח את הילדים לבית הספר. הדירה שלי היא הקטנה ביותר בבנין שאני גר בו"

למהדורה הדיגיטלית של מגזין G

כשמתיו ברונפמן נכנס לחדר, בתסרוקת מוקפדת שבה כל שערה מונחת בדיוק במקומה, חפתי זהב בכותונת, טבעי בחליפה הגזורה על-פי מידה כאילו נולד לתוכה, נדמה כאילו המשבר העולמי כולו הוא רק משב רוח קל בחוץ, שאינו יכול לחדור מבעד לחלונות הענק הנשקפים לים במשרדיו. רק יטיב קצת את העניבה הצהבהבה, ומיד תחזור מניית בנק דיסקונט לימי זוהרה, ייפתרו הבעיות המשפטיות סביב איקאה ראשון לציון, יימחקו מריבות העבר עם השותף לשעבר דודי ויסמן, האג"ח של חברת הבנייה ישראלום שבשליטתו ובשליטת שותפו שולם פישר, יחזרו לדירוג גבוה, והחיים ימשיכו לחייך. השבוע, בעיתוי לא מוצלח במיוחד לגרות משקיעים ליוזמות חדשות, הוא מודה בחיוך, השיק קרן השקעות חדשה בניהול דני גילרמן, לשעבר השגריר באו"ם, וכבר קיבל "תגובות טובות מאוד", כך הוא אומר, בפגישות שניהל בעניין.

הדי המשבר העולמי נשמעים גם במסדרונות הבנקים בישראל, מי יותר ומי פחות, וגם בנק דיסקונט שבשליטתו הודיע לאחרונה כי הוא חשוף לנזקי ליהמן ברדרס הקורסת, בכ-57 מיליון דולר. מניית הבנק ירדה, נכון ליום שלישי השבוע, ביותר מ-45% מתחילת השנה. לבנק חשיפה גדולה - מעל 9 מיליארד שקל לאג"ח מגובות משכנתאות של פאני מיי ופרדי מאק - אשר הממשל האמריקאי הודיע כי הוא מלאים אותן.

איך בנק דיסקונט עובר את המשבר?

"אני לא יודע אם זה מפני שאנחנו לא כאלה חכמים, או מפני שיש לנו קצת מזל, אבל אין לנו שום חשיפה לסאב פריים, או לכל אחד מהמכשירים הפיננסיים הנגזרים. יש קצת השפעה בתחום המסחרי, אבל תודה לאל לא משהו שיכול להשפיע על המוסד באופן מהותי. הלווים, אפילו מקרב הלקוחות בדיסקונט ניו-יורק, בעין הסערה של המשבר, הם בעלי תיקי נכסים אמיתיים. אנחנו לא חשופים לאף אחד מגורמי הסיכון. יש לנו נקודת השקפה מאוד שמרנית של העסק שלנו".

מדוע לדעתך המניה של דיסקונט נסחרת כה נמוך?

"הלוואי שהייתי יודע למה בדיוק. יש פאניקה בשווקים. בעלי מניות מוכרים בלי אבחנה, ולנו היו לא מעט בעלי מניות אירופים ואמריקאים, שמיד מכרו כל דבר זר שהיה להם בפורטפוליו. בטווח הקצר, אף אחד לא מאושר מזה. זה דבר קשה, לראות את המניה שלך ב-58% מהערך שלה. אבל לטווח הארוך, אני לא מודאג בכלל ממחיר המניה. המחיר הזה לא משקף את נכסי הבנק ואת חוזקו. ההסכם שלנו עם הממשלה הוא שנחזיק במניות מינימום חמש שנים, ועברו פחות משלוש. זה נכס לטווח ארוך, ואנחנו נעבור את התקופה הזאת".

בתקופה האחרונה התפרסם כי ברונפמן עומד לרכוש את חלקו של שותפו הפיננסי ברכישת הבנק, רובין שראן, כ-10.5%, וזמן קצר אחר כך התברר כי העסקה לא תצא לפועל. "זה סוג השותפות בינינו", מסביר ברונפמן את הסיכום על מכירת המניות. "כאשר אנחנו מסתכלים על ה-15-10 שנים הבאות, אנחנו רואים בבנק אחזקה משמעותית של המשפחה. אני לא חושב שמשפחת שראן רואה בזה אחזקת ליבה. הם בעסקי הנדל"ן. אז היו לנו שיחות לגבי מה יהיה הזמן המתאים עבורנו לקנות את המניות שלהם. סיכמנו על כך בלחיצת יד, ללא מסמך חתום. אלא שבינתיים העולם השתנה".

ומחיר הבנק ירד.

"כן. גם השראנים מאמינים שערכו יעלה, והם לא רוצים למכור עכשיו".

אז המכירה תתרחש, אבל בעיתוי אחר?

"או שכן או שלא. אחד הדברים החשובים בעסקות זה התזמון. נראה מה יקרה במהלך השנתיים-שלוש הקרובות. בתום חמש השנים, יש לו זכות למכור למי שירצה, אפילו חזרה לממשלה. אנחנו קרובים מאוד. אין שום חילוקי דעות בינינו, וגם הם שמחים להישאר בדיסקונט עוד כמה שנים".

"300 מיליון דולר זה המון כסף"

מאז עמד בראש קבוצה שרכשה בתחילת 2005 את גרעין השליטה בדיסקונט, העמיק ברונפמן את אחיזתו בישראל בצעדים מדודים. בימים אלה הוא מתמודד, למשל, על זיכיון רשת האופנה השוודית H&M.

ובכל זאת, דיסקונט היה ונותר גולת הכותרת בפעילותו העסקית בארץ. שנה מחייו והרבה מאוד כסף השקיע ברונפמן בחתירה לרכוש את הבנק, שבתחילת התהליך התעניינו בו חמש קבוצות. בסופו, הוא נשאר המציע היחיד, ובכל זאת הצעתו לא התקבלה שכן נראתה לאנשי האוצר, ובעיקר לירון זליכה, החשב דאז, נמוכה מדי. לאחר שנעלב והתעשת העלה ברונפמן את ההצעה ל-1.3 מיליארד שקל, וקיבל לידיו את גרעין השליטה.

אפילו בהתחשב בירידות החדות של היום, דיסקונט זה לא קנייה רעה כל-כך. מדוע היית הקונה היחיד?

"אני חושב שזה היה מפני ש-75% מכספי הרכישה היו צריכים להיות מכסף פרטי, לא ממוסדות, ו-300 מיליון דולר זה המון כסף, לכל אחד. שנית, התהליך כלל חשיפה עסקית מלאה. אצלנו זו לא הייתה בעיה כי כבר שני דורות הונה של המשפחה נמצא בחברות ציבוריות. אולם להרבה משפחות היו גם עסקים פרטיים שהן נרתעו מלחשוף".

אתה חושב שאלה היו דרישות מוגזמות?

"אני חושב שחשוב שלפיקוח על הבנקים בישראל תהיה יכולת להעריך את היושרה ואת היכולת של בעלי מוסדות פיננסיים. אבל למה לחשוב שאם לפני חמש שנים למישהו היה שותף בעסקי הנדל"ן שפשט את הרגל, אז הוא לא יכול להיות בעל בנק?

"אני אחד משבעה ילדים. אם יבדקו את כל אחיי ואחיותיי עשר שנים אחורה, יש סיכוי לא רע שימצאו שלאחד השותפים שלהם הייתה בעיה עם מס הכנסה. אנחנו בתחום הפרייבט אקוויטי, אבל לו היינו בהון סיכון, בוודאי היו לנו בפורטפוליו השקעות שנכשלו. זה טיבו של הון סיכון. האם זה היה הופך אותנו ללא כשירים להחזיק גרעין שליטה בבנק בישראל? אז התפיסה הכללית, שצריך לבדוק רוכשים פוטנציאליים של בנק, היא טובה, אבל על הפרטים של התהליך אפשר להתווכח.

"השאלה השנייה היא מדוע קרנות לא יכולות להיות בעלים של יותר מ-24% מבנק. יש כמה קרנות שמנוהלות על-ידי מנהלים מהשורה הראשונה, והשאלה היא מדוע קרן כזאת, עם ניהול ברמה גבוהה, אינה יכולה להיות בעלת אחוזים גבוהים יותר. אין לי תשובה לשאלה הזאת, אבל היא צריכה להישאל. אישית, זה דווקא שיחק לידינו, כי קרנות לא יכלו להתחרות איתנו".

זה מוביל לסיטואציה, בעייתית אולי, שבנקים כמו הפועלים ודיסקונט מזוהים עם בעל שליטה אחד. הרבה תלוי במה שקורה עם האדם הזה, אם הוא רוצה לעזוב את המדינה, אם יש לו בעיות בריאות.

"אני לא מנהל הבנק ולא היו"ר שלו. הבנק נמצא בידיים מאוד כשירות, גיורא (עופר, המנכ"ל) ושלמה (זהר, היו"ר). אני לא בטוח שיש הבדל בין הרבה בעלי מניות לבין בעל מניות גדול אחד. אם יש הבדל, כאשר יש בעל שליטה נוספת עוד רמה של אחריות ניהולית, ובעיניי זה דבר טוב".

"אנשים כותבים כל מיני דברים"

ברונפמן, 49, בעל תואר במינהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד, נשוי בשלישית ואב לשבעה ילדים, מגיל 22 ועד 3, נולד לאחת המשפחות היהודיות העשירות בעולם. גם לאביו ולאחיו, אדגר סיניור וג'וניור, שבעה ילדים ולא מעט גרושות. הוא מקרין עושר וסגנון חיים, רחוק מרחק שלושה דורות של עידון וחינוך מובחר מתחילת הצבירה של ההון המשפחתי, בתקופת ה"יובש" בארצות הברית.

הוא מתגורר בדירה בת 14 חדרים, בשדרה החמישית במנהטן, שאותה רכש בשנה שעברה תמורת 18 מיליון דולר. "אני בן אדם רגיל", מתקומם ברונפמן. "הולך למשרד כל יום, לוקח את הילדים לבית הספר. אולי הדירה שלי קצת יותר גדולה מאשר של אחרים, אבל למען האמת היא הדירה הקטנה ביותר בבנין שאני גר בו".

הכתבה המלאה - במגזין G