צפון בון טון

ממאט דיימן ובן אפלק פתחו את המסעדה שלהם בהוליווד, "קונטיננטל", פשוט כדי שיהיה להם מקום שאליו יוכלו להגיע עם החבר'ה ולשבת על כמה דרינקים, בלי שיפריעו להם ובלי שבעלי המקום יזעיקו את צלמי הפפראצי. סלבריטאים בינלאומיים, בעיקר שחקני קולנוע וטלוויזיה, פותחים עסקים פרטיים לשם שעשוע, קצת בשביל יחסי ציבור, ובעיקר מפני שהם יכולים להרשות לעצמם. על הדרך, אם המקום מרוויח כסף, זה כבר בונוס.

גם אצלנו עלו על הפטנט הזה, אבל הסיבות לכך שסלבריטאים מקומיים פותחים עסקים פרטיים הן הרבה פחות רומנטיות. חלקם זקוקים להשלמת הכנסה, אחרים מנצלים את העסק כדי ליצור קשרים עסקיים ולעשות נטוורקינג. אף לא אחד מהם פתח עסק או הצטרף לאחר רק כדי שיהיה לו מקום לקפוץ אליו בערב אחרי יום צילומים ארוך.

היחיד שעשה את זה היה יוסי מימן, שנכנס לשותפות בערוץ 10. היו לו פנטזיות על קפיצה לבית הוורד בגבעתיים בסוף יום עבודה ארוך, ישיבה בקונטרול וניקוי ראש. המציאות, כרגיל, רחוקה מהפנטזיה.

בשיחות עם אלה שנקראים כרגע "טאלנטים" ומחזיקים עסקים צדדיים, עולה מציאות שאין בה הרבה זוהר. הם מבינים שאפשר לתרגם את הפרסום שלהם לתוספת הכנסה - דרך קשרים שממנפים את העסק, או פשוט בזכות הידיעה שהבליינים הישראלים ישמחו לשבת לידם על אותו בר. זאת הסיבה שחלק מהם בוחרים להצטרף לעסקי המסעדנות, בעוד אחרים נכנסים גם לתחומים אחרים, כמו יחסי ציבור וספא.**

העגבניות של שחר סגל

*"אין שום מנוע עסקי שעומד מאחורי שני העסקים הנוספים שלי. רק מנוע רגשי", אומר במאי הפרסומות שחר סגל. "למסעדה, למשל, אין שום דרך להיות הצלחה עסקית משגשגת. היא אולי תצליח לכסות את ההוצאות, אבל המטרה ממש לא הייתה לעשות עסק. המנוע היחיד היה האהבה שלי לשף אייל שני והרצון שלי שיהיה מקום שבו ה-Mess שהוא יודע לייצר יקבל ביטוי וייגע באנשים".

ומה אתה מרוויח מהמקום?

"העובדה שיש לך רעיון, והוא קורם עור וגידים, ואנשים באים ונהנים או לא נהנים ממשהו שיש לך חלק בו, היא לא טריוויאלית. זה מקום שלא דומה לכלום, זה משהו שהמציא את עצמו והוא אחר. אני שואב סיפוק עצום רק מלעמוד שם ולהסתכל".

זה גורם לך לרצות להעמיק את העיסוק במסעדנות?

"לא, המסעדה היא Stand Alone. זה לא תחום העיסוק שלי, ואני לא הולך לעבוד בזה, אבל אני כן אתמקצע בזה, כי אני מתמקצע בכל מה שאני עושה".

ומה לך ולצלילה?

"צלילה זאת גם אהבה גדולה שלי. בעקבות האהבה הזאת נכנסתי כשותף למועדון הצלילה מדוזה באילת. אין לי תשובה למה עשיתי את זה, יש לי נטייה להפוך תחביב למקצוע, אולי כי הייתה לי תחושה שאפשר לעשות את זה קצת יותר טוב. אני מגיע לשם בסופי שובע וצולל. זו התנתקות מהחוויה התל אביבית".

הקריאייטיביות של איתן אורבך

*איתן אורבך עדיין לא יודע מה יעשה כשיהיה גדול. אחרי הכול, מדובר בבחור שהתחיל לשחות רק בגיל 13, והגיע לאולימפיאדה. היום, מלבד השתתפות ברוקדים עם כוכבים והפעלה של בתי ספר לשחייה, הוא גם שותף בבר התל אביבי ברגמן ובמשרד יחסי הציבור אסולין-אורבך. הבר השכונתי נפתח בתחילת 2007, והוא כולל לא מעט שותפים, שכל אחד מהם מגיע מקליקה אחרת. בערבי קונספט שמתקיימים שם, אפשר לראות את הבעלים מוזגים משקאות מאחורי הבר.

מה לך וליחסי ציבור?

"אני ידיד טוב של הילה אסולין, שהתעסקה בזה במוזיקה, וכשהיא הציעה לי להצטרף ראיתי בזה הזדמנות עסקית מצוינת. זה פתח בפניי חלון לתחומים שלא הכרתי, והיום אני שוחה בהם".

זה שאתה סלב מקדם את העסק שלך?

"זה פותח דלתות, אבל עדיין צריך לעשות את העבודה".

איך אתה מתמרן בין כל-כך הרבה עסקים ושותפים?

"מכולם אני נהנה. בשחייה אני מלמד ילדים, הבר זה משהו שונה לגמרי ובשעות אחרות לגמרי, ויחסי הציבור זה עולם חדש. אני עסוק בטירוף כמו כולם. מבחינת השותפים, צריך כישרון ביחסי אנוש, ובכל מקרה לומדים על הדרך".

חדר הכספות של אייל קיציס

*חדר הכספות של רשת התכשיטים פדני בכיכר אתרים הפך לפני כשבעה חודשים לבר התל אביבי ראסטי ג'יימס. שיפוץ מסיבי שינה את פני החדר המשוריין והפך אותו לשני חדרים גדולים: אחד נבנה בסגנון מגה-בר עם תמונות של ג'יימס דין ומקום לריקודים, השני עוצב בסגנון בר שכונתי חמים, וקושט בתמונות של כיכר אתרים ושל חוף גורדון משנות ה-50, פרי מכחולו של הארכיטקט יעקב רכטר. אל הבעלים של הבר, בהם רועי הולנדר, ארז זייצ'יק ובן זייץ, הצטרף גם אייל קיציס, השוהה בחו"ל. במקומו דיבר הולנדר, שהסביר שהחיבור של קיציס לא נעשה מתוך אינטרס של יחסי ציבור.

אתה רוצה לומר שאתם לא ממנפים את הקיציסיות?

"מלכתחילה לא שמנו את השותפות של קיציס בפרונט. הוא נכנס לזה כהשקעה עסקית. הקהל לא מגיע למקום בגלל שהבר הוא של קיציס. ברור שהנוכחות שלו משפיעה, אבל זה לא שהחלטנו לעשות מזה מקום של הברנז'ה וזה לא מקום של נטוורקינג. זה נחמד שהלקוחות באים ורואים אותו, אבל העבודה הבסיסית צריכה להיעשות בכל מקרה, אי-אפשר רק לסמוך על זה שהוא מפורסם".

אז מה בכל זאת היתרון היחסי שלכם?

"אנחנו עושים ערבים מיוחדים: בימי ראשון יש לנו ערב ישראלי שהוא מאוד חזק. בימי חמישי יש הופעות של מוזיקה ישראלית, כמו של מרגול, אסף אבידן וישי לוי".

החברים שלו מגיעים?

"כשהברנז'ה נמצאת כאן, ומדי פעם גם החברים מארץ נהדרת. אבל אפשר לומר שמגיעים אלינו סלבריטאים מכל הסוגים - ספורטאים, שחקנים, דוגמניות. הגיל

הממוצע הוא בסביבות 30, אבל יש גם בני 50 ו-25".

השוקו של דידי הררי

*התמריץ של שדרן הרדיו דידי הררי לפתוח עסק היה הרצון לארח את החברים שלו לקפה. נראה שיש לו הרבה חברים, בכל הארץ, כי הרשת שהתחילה כבית קפה אחד מונה כיום כ-14 סניפים בין אשקלון לטבריה, ועד סוף 2008 מתוכננים להיפתח עוד שישה סניפים. "לפני שלוש שנים הציעו לי שני חברים טובים, איל אליהו ודוד גרא, לפתוח בית קפה יחד", נזכר הררי. "זה התאים לי כי אני אוהב לארח".

אירוח זה נחמד, אבל מדובר בתחום עם מקדם התרסקות גבוה.

"העולם העסקי תמיד סקרן אותי, וראיתי בכך הזדמנות אטרקטיבית. אמנם לא היה לי ניסיון, אבל אני לומד מהר. מעבר לכך, השותפים שלי באו מעסקי הלילה והמזון, והם נתנו את הצד המקצועי. היום אני די שולט ומבין. הבנתי על ההתחלה שרשת צריכה להיבנות על שני דברים: אוכל טוב ושירות טוב. מי שמנסה לבנות עסק על סמך היותו סלבריטי, יסגור אותו בתוך זמן קצר מאוד".

איך רצית שבית הקפה שלך ייראה?

"רצינו ליצור רשת בתי קפה שנותנת טעם ישראלי יותר. רצינו להחזיר את הנושא של שירות והגשה, במקום השירות העצמי. אנחנו גם מקפידים להשמיע מוזיקה ישראלית".

אתה יושב הרבה בסניפים של הרשת?

"הסניף הראשי ברוטשילד והסניף בכפר סבא, ליד הבית שלי, הפכו למקומות שבהם אני עושה את הפגישות שלי. אני נמצא שם די הרבה בשביל הכיף, פוגש אנשים. הרבה מהחומרים לתוכנית הרדיו שלי מגיעים מהמפגשים שלי עם אנשים בבתי הקפה".

ארוחת הערב של יפתח ויזל, מבעלי רשת פוקס

*לפני כשנתיים, השף מאיר אדוני כמעט הרים ידיים, שמט את הסכין והיגר לאוסטרליה. מסעדת "כתית", שהוא היה אחד מבעליה והשף שלה, לא הצליחה להתרומם, למרות הביקורות האוהדות. הבעיה הייתה המיקום הנידח, בכפר רות, ולאחר מכן בנצר סירני, מקום שכוח אל אף יותר. כשהלקוחות הרלבנטיים למחירים הגבוהים נמצאים בהרצליה פיתוח, בכפר שמריהו ובסביון, קשה לבנות על קהל קבוע. אדוני המיואש שקל לסגור, עד שנזכר באחד הלקוחות הקבועים שלו, שהבטיח לתת יד בשעת משבר.

יפתח ויזל, באת לעזרה?

"עד לפני חמש שנים גרתי במודיעין, וכתית שהייתה בכפר רות, הייתה מסעדת הבית שלנו. פיתחתי קשרים טובים עם מאיר השף. אני מעריץ את האוכל ואת הגאוניות שלו. תמיד אמרתי לו שכשהוא ירצה, נעבור יחד לתל אביב. אחד מחבריי ושכן שלי, איש עסקים בשם יואל אדמי, סיים קורס בישול מקצועי והתחיל לבשל בכתית יום בשבוע. בעודו עובד במטבח סיפר לו מאיר שהוא רוצה לעבור לאוסטרליה, ואז יואל פנה אליי ואמר לי שהדרך היחידה להשאיר את מאיר בארץ היא להעביר אותו לתל אביב. יואל ואני הבאנו עוד כמה חברים, ונכנסנו כשותפים בחברה, לצד אדוני".

איך אתה ממנף את השותפות בכתית?

"כשאין מקום, חברים מרימים לי טלפון שאסדר להם. זה כיף. אני גם מארח שם ימי הולדת של המשפחה ואורחים מחו"ל שאני רוצה להראות להם את "העסק הקטן שלי".

זה עושה חשק לפתוח עוד מקום?

"לא. יש לי חברים שמסעדנות זה כל החיים שלהם. אני לא מסעדן ולא מסתכל על כתית כעל ביזנס שאמור לעשות אותי עשיר, זה רק ברמת החוויה. פתחתי את המקום כי זה היה אחד החלומות שלי. כל בוקר אני קם ועושה רשימה של כל החלומות שנשארו לי להגשים, לשמחתי אין הרבה, וזה היה אחד מהם".

המסאז' של שירז

*הספא החדש של שירז טל, העתיד להיפתח באשדוד ולהיקרא על-שמה, נמצא כרגע בשלב התוכניות. כשהוא ייפתח, הוא יהיה חלק ממתחם בריאות וספורט שבונה ג'קי בן-זקן, תחת השם Sweatstar (כוכב הזעה). זו תהיה ההתנסות השנייה של שירז בתחום הספא והלייף סטייל, לאחר שבשלוש השנים האחרונות הייתה שותפה בספא "קסום" בתל אביב, עם משפחת נפתלי, מבעלי מי עדן. לאחרונה מכרה את חלקה בקסום.

למה דווקא ספא?

"קודם כול זה מעניין ומתאגר. אני תמיד עסוקה בלייצר וליזום דברים חדשים. אני לא רואה בספא רק מקום של מסאז'ים, אלא מקום שמעלה את המודעות לגוף ולנפש".

את מדגמנת פחות מאז שהפכת לאימא?

"לצערי ולשמחתי הורדתי את קצב העבודה שלי מאז שהפכתי לאימא, ואני טסה רק פעמיים בחודש לעבודה בחו"ל כדוגמנית. זו גם הייתה אחת הסיבות לכך שהחלטתי להיכנס לעסקים ולא להמשיך רק עם הדוגמנות. זה חשוב בעיניי להיות עסוקים".

עד כמה הסלבריטאיות שלך קידמה את העסק הקודם?

"כשאני נמצאת במקום, תמיד יש אנשים שמגיעים כי הם רוצים לראות אותי, ולא רק כי הם רוצים לבוא לספא. במקביל, זה מחייב אותי לסטנדרטים גבוהים, כי אנשים מזהים אותי עם לייף סטייל ועם איכות, אז הם מצפים לקבל את הטוב ביותר".