ניצחון הרוח, נסיגת החומר

אחרי החגים יגיע חודש נובמבר ואיתו שלושה מאורעות מרכזיים: הבחירות לנשיאות בארה"ב, מירוץ המרתון של ניו-יורק, ויום הולדתי ה-64. מבין שלושתם, האירוע החשוב הוא המרתון של ניו-יורק, ואחריו בסדר יורד יום-הולדתי והבחירות לנשיאות. מדוע? כי המרתון, על כמעט 40,000 רציו, חוגג, על פני 42.2 ק"מ של מסלול הריצה, את ניצחון הרוח על החומר.

לעומתו, יום-ההולדת ה-64, כפי שהנציחה עבורנו להקת החיפושיות, והבחירות לנשיאות ארה"ב, כפי שחוללה למעננו להקת וול סטריט, מציינים שלב נוסף בנסיגת החומר על אף מאמצי הרוח ועוז הנפש לעכב ואף להסוות את תהליך הקמילה ע"י קריאה נואשת לשינוי דרסטי בדיאטה ומעבר לאורח חיים בריא יותר: קרדיו-וסקולארי לגבי בני גילי; קרדיו-קפיטליסטי לגבי כלכלת ארה"ב.

במערכת הבחירות האמריקנית, סופת ההוריקן הפיננסי "גריד", תפסה את שני המועמדים, ברק אובמה וג'ון מקיין, עם מכנסיהם הרטוריים מופשלים. תגובותיהם המגומגמות לימדו שאין לאיש מהם מושג, ירוק או בעל כל גוון אחר, מה עליו לעשות, אם בכלל, ולא נותר להם ולנשיא ג'ורג' בוש אלא לקרטע בצייתנות בנתיב טריליון הדולרים שחצבו עבורם בקדחתנות נגיד הפדרל רזרב ושר האוצר האמריקני.

"איזה בני מזל אנו", הכריז לאחרונה מנשר מלומד של גולדמן זאקס , "שבן ברננקי, יו"ר ה'פד', הקדיש את הקריירה האקדמית שלו כפרופסור לכלכלה, לחקר המשבר הכלכלי של 1929". ספרו, "עיונים בשפל הגדול", מתפעלים אנשי גולדמן, הוא השוקת - לא זו השבורה של ממשל בוש - שממנה שואב הנגיד את ניסיונו הרב לטיפול בצונאמי הפיננסי המאיים להטביע את הכלכלה האמריקנית.

לצידו גומע מהבאר ידידנו שר האוצר, הנרי פולסון, לשעבר - הורא! - יו"ר גולדמן זאקס, חבר עתיר זכויות באגודת ידידי וול סטריט, וגיבור מורשת ניצול הכסף הקטן של הרבים לטובת הכסף הגדול של המעטים.

מוקדם עדיין לשפוט כיצד ישפיע וכמה יעלה מסע החילוץ וההצלה של חיל הפרשים הפיננסי בהנהגת ברננקי ופולסון. הכלכלנים המלומדים של גולדמן זאקס מעריכים שהמחיר נטו למשלם המיסים האמריקני לא יעלה על 200 מיליארד דולר: ההפרש בין עלות נכסי המשכנתאות לאוצר האמריקני וערך המימוש העתידי שלהם.

ואולי, הם מוסיפים, המחיר עוד ירד עקב "התועלת העקיפה מתפקוד מקרו-כלכלי משופר שיביא בעקבותיו גביית מיסים מוגברת". וואלה! עם חברים ותחזיות כאלה, מי זקוק לאויבים? בכל מקרה, אני עדיין ממליץ יותר על השתתפות במרתון של ניו-יורק. זה תורם פי כמה למה שחשוב באמת: למות כמה שיותר צעיר, כמה שיותר מאוחר.