הנקראות ביותר

ואלה תולדות מחיקות בנק פועלים

"לא הבנו מה קורה, אף אחד לא הבין", אומר בכיר בבנק, "היום זו חוכמה שבדיעבד"

ב-1 במארס 2007 הגישה החטיבה לניהול סיכונים בבנק הפועלים נייר עמדה שנשא את הכותרת: "הערכת סיכונים לעסקאות הנעשות במוצרים מסוג SIV". המלצת החטיבה, גוף מקצועי נטול אינטרסים האחראי על ניהול הסיכונים, בבנק הייתה חד משמעית - יש להגדיל את הפוזיציה ב-SIV להיקף 580 מיליון דולר.

עוד קודם, בינואר 2007, הגיע בנק הפועלים לאחזקה של 2 מיליארד דולר באג"ח מגובות משכנתאות (MBS) ו-200 מיליון דולר במכשירים פיננסיים אחרים (SIV), אבל בבנק החליטו שצריך להגדיל עוד את האחזקות ולכן נתבקשה החטיבה לניהול סיכונים להכין דו"ח. בעקבות ההמלצה נערך דיון בראשות המנכ"ל צבי זיו ובהשתתפות הנהלת הבנק, וסוכם כי הבנק יגדיל את אחזקותיו לרמה של 400 מיליון דולר.

ההחלטה עלתה לדירקטוריון, אושרה שם, ועד סוף הרבעון השני הגיע בנק הפועלים להיקף החשיפה שנקבע. גם תיק ה-MBS גדל לאיטו: ל-2.8 מיליארד דולר בסוף הרבעון הראשון ול-3.2 מיליארד דולר בסוף הרבעון השני.

ואז פרץ המשבר. בבנק הפועלים עטו על "הזדמנות הקנייה" שנוצרה וניצלו את פתיחת המרווחים כדי להגדיל את תיק ה- MBS ל-3.7 מיליארד שקל. "התנודתיות בשווקים היא הזדמנות עסקית שתאפשר לשפר את רווחי הבנק. כל התיק נמצא בדירוג האשראי הגבוה ביותר - AAA, ואין כל חשיפה לסאב פריים", הסבירו אז בהפועלים.

תשס"ח

בשוק העולמי היו לפני המשבר SIV בהיקף של 600 מיליארד דולר. מקורות המימון של ה-SIV היו ניירות ערך מסחריים (CP). כאשר חלחל משבר הסאב-פריים והפך למשבר אשראי, התייבש שוק ה-CP, ול-SIV נוצרה בעיית נזילות. "לא הבנו מה קורה, אף אחד לא הבין", אומר בכיר בבנק הפועלים."היום זו חוכמה בדיעבד, אבל כשהתחיל המשבר לקח לכולנו זמן רב כדי להבין אותו ואת השלכותיו".

האסימון נפל בבנק רק כאשר חברות דירוג האשראי החלו להוריד את דירוגי ה-SIV. אבל בשלב הזה כבר לא היה הרבה מה לעשות, ובנק הפועלים נתקע עם תיק SIV של 401 מיליון דולר, ששוויו בפועל נמוך משמעותית. כדור השלג של המחיקות החל להתגלגל. ב-11 בינואר 2008 הודיע בנק הפועלים על מחיקת 260 מיליון דולר מאחזקותיו ב-SIV, זאת בהמשך למחיקה של 30 מיליון דולר שבוצעה קודם. שאר התיק נמחק במאי.

אחרי ה-SIV הגיע תור ה-MBS. במארס דיווח הבנק כי חלה ירידה בהיקף של 350 מיליון דולר בשווי השוק של ה-MBS. זיו עוד טען כי "ירידת הערך נובעת מהצורך לערוך MARK TO MARKET (התאמה לשווי השוק) ואינה משקפת את הערך הכלכלי של התיק". אבל בערב פסח, חודש וחצי לאחר מכן הכיר הפועלים בירידת ערך נוספת של 231 מיליון דולר. בשלב הזה לא נותרה ברירה, ויו"ר הבנק דני דנקנר קיבל את ההחלטה האמיצה למכור את התיק.

בט"ז באייר תשס"ח, 21 מאי 2008, יכול היה דנקנר להגיד בלב שלם: "זה מאחורינו". בנק הפועלים מכר את כל תיק ה-MBS לקרן ההשקעות פימקו (PIMCO) בניהולו של ביל גרוס תמורת 2.55 מיליארד דולר. כתוצאה מהמכירה רשם הבנק הפסד של 870 מיליון דולר.

ראש או זנב

בנק הפועלים מכר כי לא היתה ברירה. תשומת הלב הניהולית שדרש המשבר הייתה גבוהה מדי: זמן מנהלים לטיפול בבעיות שנוצרות, ישיבות דירקטוריון והנהלה, לחץ של משקיעים, אנליסטים, תקשורת ורגולציה. בסוף הרי גם צריך לנהל בנק.

כאן הוכיח דנקנר כי אין לו רתיעה מהכרעות קשות. הוא מכר, מחק, הכיר בהפסד, פתר את הבעיה וכעת אפשר לעבור הלאה לאתגרי העתיד. הנה אחד מהם - לנסות לחזור למעמד הבכורה של הבנק המוביל בישראל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתכרטיס בכיוון אחד