הסתיימו שידורינו

סימן שעובר עליך משהו לא טוב, או שעובר על הכדורגל הישראלי משהו גרוע יותר: אתה נזכר בפנטזיית האבהות הסנטימנטלית, בהן האב הגאה לוקח את בניו הקטנים למגרש הכדורגל בפעם הראשונה, מניח צעיף בצבעי הקבוצה סביב צווארם, רצוי צהוב-שחור ולא זה של בית"ר, ביודעו שהוא הולך לצרוב בראשם את הזיכרון המתוק מכל, איבוד הבתולים הספורטיבי, הפעם הראשונה בה ייחשף מגרש הכדורגל מתוך המנהרה והאור הנעים והחם של המגרש יסנוור את פרצופם הקטן, ההמולה תבלבל אותם, אך הם יידעו כי הגיעו הביתה. כן, בסדר. שאני אכניס את בניי יחידיי אשר אהבתי לאצטדיון בליגה של לוזון? בכל פעם שאני עובר ליד אצטדיון הקופסה, בלומפילד, או אצטדיון רמת גן, אני נותן גז כדי שלא אצטרך לענות לשאלה, "אבא, מה זה הבניין המכוער הזה"?

רוצים זיכרון מתוק, ילדים? בואו נראה יחד את רוקי 2, 3, ו-4 ואבא יספר לכם מי אלה אפולו קריד, קלאבר לאנג, ואיוון דראגו.

סימן שעובר עליך משהו טוב: אתה לוחץ מהר על הכפתור ומעביר תחנה ברדיו של הרכב בדיוק באמצע המשפט הקבוע של זאת שיושבת ליד איל ברקוביץ' כשהיא אומרת: "אל תלכו לשום מקום כי...".

סימן שאתה מתעסק בשטויות, או שלמישהו במכבי תל אביב כדורסל יש טעם רע במיוחד: מה זה הקמע הזה? לא באמת, מה זה? הסתכלתי מקרוב, הסתכלתי מרחוק והגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שמועדון הכדורסל המפואר מכבי אלקטרה תל אביב, סגנית אלופת ישראל, סגנית מחזיקת הגביע, סגנית אלופת אירופה, היא הקבוצה הראשונה בעולם שבחרה דמות של אשך בתור הקמע שלה. האם מדובר בצעד נוסף בהתקרבות בין הכדורסל האירופאי ל-NBA ומעתה תקרא הקבוצה "אשכי תל אביב"? רק זכור אפי, לא לשים את כל הביצים בסל אחד.

סימן שלי יש טעם רע במיוחד: שמחתי בשבוע שעבר יותר מהמשחק בין מכבי נתניה למכבי תל אביב מאשר ברצלונה - אתלטיקו מדריד.

סימן שאתה מכור: אתה לא מוותר על מדור הספורט היומי בבוקר עם הקפה, למרות שאתה חייב לצאת, והפקקים מטורפים. ולמרות שאתה יודע בדיוק מה יגידו או לא יגידו בעלי הטורים שכבר שנים לא ציידו אותך במשפט אחד משמעותי שגרם לך לקרוא אותו שוב כי נהנית ממנו. אתה לוקח איתך לדרך את החינמון שזורקים לך כל בוקר על סף הדלת, ומעביר איתו את הפקק. כשאתה מדליק את המחשב, מייד אחרי בדיקת המייל, אתה עובר על אתרי הספורט, הטובים, הרעים והמכוערים וקורא בדיוק את אותם דברים שקראת בעיתון הבוקר. אתה לא נכנס לכתבות וידאו. למי יש כוח לזה.

סימן שאתה מכור עם גבולות: סקס הוא בהחלט תחליף הולם לחדשות הספורט ואף יבוא בסדר עדיפות ראשון. למרות שגם אז ניתן להשאיר את הטלוויזיה ברקע.

סימן שאתה מכור פאתטי: אתה עוקב אחרי תוצאות פלייאוף הבייסבול בארה"ב, בלי באמת להבין בבייסבול. אתה מכיר את שמות הקבוצות, אתה יודע מי זה מאני ראמירז, פעם אפילו ביקרת ביאנקי סטדיום. אבל בינינו, אתה מגוחך.

סימן שעוד יש לך ערכים: אתה מת שממשלת פולין לא תיכנע לאולטימטום של אופ"א ותנקה את השחיתות בכדורגל הפולני מבלי לפחד מהסנקציות. ואז אולי ממשלות נוספות יילכו באותו כיוון. במדינות שיש להן ממשלה כלומר.

סימן שיש למעלה מישהו עם פנקס: אלה שהזמינו את ערוצי הספורט בתשלום כי שכנעו אותם שהם חייבים לראות את משחקי ההכנה של מכבי תל אביב כדורסל זכו לראות רק הפסדים.

סימן שאתה חרא של בן אדם: לא התרגשת בטקס הפרידה מניקולה וויצ'יץ'.

הבלוג.

הבלוג הזה מסיים כעת את שידוריו. הוא הולך למות מוות שקט, בשנתו, לאחר שמילא את תפקידו בעולם ההגיגים האישיים. בלוג היתה מילה קצת גדולה, אולי כניסיון להיות עדכני ברוח הזמן, לטור שבועי שסיקר את מעלליי בליגת העל בכדורסל בעונה הקודמת, והפך להיות במת הגיגים מעל דפים מכובדים אלה. אבל מיציתי. מה שעובר עליי לא גורם לי לשבת ולכתוב, ואת מה שיש לי להגיד לא ממש מעניין אותי לשמוע, לכן לא ברור לי למה זה אמור לעניין אתכם. אז ניפרד כידידים. זה לא אתם, זה אני.

לכל הבלוגים של קרמר

דורון קרמר, פאוור-פורוורד בן 35, משחק העונה באליצור מכבי נתניה