סקרים ראשונים אחרי העימות הפומבי השני בין המועמדים לנשיאות ארה"ב: רוב האמריקנים סבורים שאובמה ניצח את מקיין

"משעמם!" זו הכותרת שמרח אתר האינטרנט הפופולרי דראדג' ריפורט מעל הידיעה על העימות הפומבי בין ברק אובמה לג'ון מקיין, שנערך לפנות בוקר (ד') לפי שעון ישראל באוניברסיטת בלמונט, בנשוויל, טנסי. הכותרת תפסה את הלך הרוח המפוהק שאפיין את העימות.

דרמה לא היתה. לא ניצוצות. לא חילופי מהלומות. רק שני מועמדים שהתנגחו בזהירות, כאילו הלכו על חבל דק: איך להלום ביריב בלי להרגיז את הקהל. האזרחים רצו לשמוע פתרונות למשבר הפיננסי ברמה הלאומית וברמה הפרטית,, עם הרבה פרטים. למועמדים היה אינטרס להרוס את היריב. האזרחים ניצחו, אבל המחיר היה שאובמה ומקיין לא הורידו את הכפפות.

השמצות הדדיות לא עפו בחלל האולם. לא היה שום זכר להתקפות של מחנה מקיין שמאשים את אובמה ב"התרועעות עם טרוריסטים", ולמתקפה של קמפיין אובמה שמאשים את מקיין במעורבות בפרשיית שחיתות בנקאית בשנות ה-80 שלימים נודעה כפרשת החמישיה של קיטינג.

כצפוי, הנושא המרכזי היה המשבר. העימות התנהל במתכונת של אסיפת עם, כשהנוכחים מציגים שאלות למועמדים, בניצוחו של המנחה. אבל המתכונת הזו, שנועדה לעודד חילופי דברים ישירים בין המועמדים לבין עצמם ובינם לבין האזרחים שישבו מסביב, לא צלחה. כמה מהנוכחים, שזכו בדקת מקרופון, שאלו את השאלות הצפויות, וקיבלו את התשובות הצפויות.

הכותרת הישראלית של העימות: אם איראן תתקוף את ישראל, מקיין לא ימתין לאישור של מועצת הביטחון כדי להנחית מהלומת גמול על איראן, "מפני שרוסיה וסין יציבו קרוב לוודאי מכשולים משמעותיים בדרך לכך". אבל מקיין לא אמר במפורש שכנשיא אכן יורה על מהלומת גמול על איראן. הוא הסתפק באמירה: "בסופו של יום.... לעולם לא נוכל להתיר התרחשות שואה שניה". זה משפט שאותו אמר כבר בעבר.

אובמה אמר, שלא יסיר את האופציה הצבאית מעל השולחן בכל מה שנוגע לאיראן. הוא הדגיש, ש"איננו יכולים להתיר לאיראן להשיג נשק גרעיני.... זה ישנה את כללי המשחק ויסכן לא רק את ישראל, בעלת הברית החזקה ביותר שלנו באזור, אלא גם יצור אפשרות של נפילת נשק גרעיני לידי טרוריסטים ואת זה איננו יכולים לקבל". אך הוא חזר על משנתו, שצריך לדבר גם עם האויב, לא רק עם האוהב.

הכותרת הכלכלית: מקיין העלה יזמה, שלפיה הממשל יקנה משכנתאות מבעלי בתים שנקלעו למצוקה, יאפשר להם למחזר אותן בתנאים שבהם הם יוכלו לעמוד. אם המועמד הרפובליקני התכוון למחווה דרמטית, שתזעזע את אמות הסיפים, הוא טעה בחישוביו. הכרזתו היתה מעורפלת, נטולת פרטים. בלט העדרה של התייחסות לעלותה של יזמה כזו. ההכרזה פשוט לא תפסה.

כל השאר היה העלאת גרה של הטענות הישנות: אובמה האשים את מקיין שכאויב מוצהר של רגולציות ממשליות על מוסדות פיננסייים, הוא נושא בחלק מהאחריות למשבר הפיננסי החדש. מקיין תאר את אובמה כליברל מופלג, חסיד של הוצאות כספיות ללא סייג ושל מיסים גבוהים על אזרחים.

בהעדר ניצוצות, או רעיונות חדשים, נתפסו אנליסטים ועיתונאים למעטפת האירוע: איך התנהגו המתמודדים, מי היה רהוט יותר, ג'נטלמני יותר, מי התחבר יותר לקהל. בסוגיות האלה לא חילוקי דעות גדולים: רוב האנליסטים אומרים, שאובמה ניצח בעימות, בגדול. מקיין הפסיד נקודות לא מעטות מפני שהתייחס לאובמה, באחד מחילופי הדברים בינו לבין הקהל, כאל "ההוא".אנשים לא אהבו זאת. הוא נראה רגוז יותר, מתוח יותר. אובמה, כהרגלו, היה פשוט COOL.

בסקר רץ של אן.בי.סי. (שחסר תקפות סטטיסטית), 83.8% גרסו, שאובמה ניצח. רק 13.2 העניקו ניצחון למקיין. בסקר של סי.אן.אן., 54% אמרו, שאובמה נראה כמנהיג החזק מבין השניים , רק 43% העניקו תואר זה למקיין. 57% סברו שאובמה אינטיליגנטי יותר, בעוד ש-25% חשבו שכתר האינטיליגנציה מגיע למקיין.

היתה אולי סמליות מסוימת בעובדה, שמקיין ואשתו עזבו את האולם כמה דקות לאחר סיום העימות, בעוד שאובמה ואשתו השתהו ונהנו לשוחח עם הקהל. צופה ישראלי היה עשוי להיזכר במנהיג ישראלי שאמר פעם לאשתו: "בואי שרה, הולכים הביתה".