הטרוריסט ברק אובמה

כך נשמע הנוסח הסטנדרטי בנאומי הבחירות של ג'ון מקיין ושרה פיילין (בעיקר פיילין), לחימום קהלים של מצביעים מפוחדים, רגוזים, משולהבים, שהקרקע הקיומית שלהם נשמטת מתחת לרגליהם עם כל התרסקות נוספת בוול סטריט, בדיוק כפי שהקרקע האלקטורלית נשמטת מתחת לרגלי הצמד הרפובליקני מדי יום, בסינכרוניזציה כמעט מושלמת עם הקריסות בבורסות. לפי סקר ניוזוויק, נכון לשבת, אובמה הגדיל את הפער שלו מול מקיין ל-11%. זה מה שנותר אפוא לסנטור הקשיש ולמלכת היופי לשעבר מאלסקה: מאמץ נואש אחרון להצית במספר מספיק של בוחרים להבה של משטמה גזענית שטרם כבתה אצל מי יודע כמה אמריקנים. הם כבר יבינו מי אשם בהתכווצות תיקי הפנסיה שלהם והם כבר ידעו בעד מי לא להצביע, בוודאי לא בעד הנוכרי השחור הזה.

התקווה הגדולה בקמפיין מקיין היא לשנות את הדינמיקה הנוכחית, שבה כל כל נקודה שמגולחת ממדד דאו ג'ונס מזרימה רבבות מצביעים חדשים לקמפיין הדמוקרטי. להוריד את הכלכלה מסדר היום ולהעלות במקומה את אובמה. ובמילים אחרות: איך אפשר להביא למצב שבו הנפילה הגדולה במיין סטריט תוביל לעליה הגדולה ברפובליקן סטריט? למצוא את השעיר לעזאזל, כמובן. כפי שמציין היום בעל הטור הפופולרי פרנק ריץ' בניו יורק טיימס, תחת הכותרת "הטרוריסט ברק חוסיין אובמה", כאשר הקהל המשתלהב בעצרות רפובליקניות שומע את השאלה הרטורית מהבמה: "מיהו ברק אובמה האמיתי"? כבר יהיה מי שיצעק "טרוריסט". באחת ההזדמנויות היה גם מי שצרח: "להרוג אותו". האזכור הבלתי פוסק של השם "חוסיין" בדברי הפתיחה או הסיום של כוכבי משנה בעצרות של מקיין חובר לרבבות מיילים שמדווחים, שאובמה הוא בעצם מוסלמי. לא אחד משלנו, "אחד מהרחוב" כפי שציין באחרונה בעדינות אחד מהיו"רים של קמפיין מקיין, או, כפי שמקיין עצמו כינה את אובמה בעימות הציבורי השני ביניהם, בשבוע שעבר: "ההוא".

בסוף השבוע, אפילו מקיין הרגיש שהקמפיין שלו מגדיש את הסאה. בעצרת בפלורידה, נדד המיקרופון בקהל והגיע לידי אשה בלונדינית, שניצבה ליד המועמד. "אני לא בוטחת בו (באובמה)", היא אמרה בקול קונספירטיבי. "הוא ערבי". מקיין התלבט לרגע, והשיב: "הוא לא. הוא אדם ישר והגון. יש לי אתו חילוקי דעות, אבל אין מה לפחד ממנו אם הוא יהיה נשיא". ואז, הקהל החל לשאוג בוז למקיין. האספסוף גבר על יוצרו.