אינטל תשלם לעיריית קריית גת אגרות בסך 12 מיליון שקל על המפעל הישן

אינטל קיבלה מהמדינה מענקים בסכום כולל של יותר ממיליארד דולר כדי שתקים את מפעליה בקריית גת. למרות זאת, מנהלת החברה מאבקים מול העירייה בגין תשלומי הארנונה והמסים. ב-2006 חויבה אינטל ב-60 מיליון שקל בגין הפרשי ארנונה, לאחר שנקבע כי הסתירה מהעירייה את שטחו האמיתי של המפעל.

בעקבות פסק הדין החלה העירייה לבחון את תשלומי החובה האחרים של המפעל, והתברר כי בעת הקמת המפעל הראשון בשנת 1996, אינטל לא חויבה בתשלום אגרת הנחת צנרת בהתאם לחוק העזר העירוני. בנוסף, החיוב באגרת בנייה היה שגוי, מאחר שאינטל חויבה לשלם עבור מבני משרדים ומינהלה לפי תעריף נמוך של "תעשייה", במקום לפי תעריף גבוה משמעותית של "משרדים".

העירייה שלחה לאינטל דרישת תשלום בסך 24 מיליון שקל, בגין אגרת הנחת צנרת ואגרת בנייה. אינטל עתרה לבית המשפט, ובאמצעות עו"ד יגאל כרמי טענה כי שילמה למשרד התמ"ת עבור הצנרת המחברת אותה ישירות לחברת מקורות, והיא אינה מחוברת לרשת המים העירונית.

סגנית הנשיא, השופטת רות אבידע, קיבלה את טענות העירייה, שיוצגה על-ידי עוה"ד גדי רוקח ושמואל לנקרי ממשרד צומן, רוקח, לנקרי, פרידלר ושות'. היא קבעה כי אגרת הנחת צנרת לא נועדה לממן רק את הנחת הצנרת הספציפית המקשרת את המפעל לרשת המים העירונית - אלא נועדה לממן את כלל הוצאות העירייה לצורך אספקת מים נאותה לצרכן, לרבות עלות רכישת זכויות המים מחברת מקורות, הובלתם, איגום המים ועוד.

כן נקבע כי גם אם אינטל מחוברת ישירות למקורות, הרי שהעירייה היא ספק המים שלה, כשתצרוכת המים של אינטל היא 27% מכלל צריכת המים העירונית.

אף על-פי שחלפו 11 שנים ממועד מתן היתרי הבנייה (96') ועד למועד שבו נדרשה אינטל לשלם את האגרה, התירה השופטת לעירייה לתקן את דרישת התשלום המקורית, וזאת לאור האינטרס הציבורי והסכומים המשמעותיים בהם מדובר.

עם זאת, בשל הנזק הראייתי שהשיהוי בתיקון דרישת התשלום גרם לאינטל, ומאחר שאינטל מימנה חלק מהקמת התשתיות, היא חויבה רק במחצית מאגרת הנחת הצינורות, כפי שקובע חוזר מנכ"ל משרד הפנים.

כן נפסק כי השטחים במבנה המשמשים לפעילות מינהלתית, כגון משרדי ההנהלה ומינהלת הקמת המפעל החדש, מחלקת כוח אדם ושכר, יחויבו באגרות בנייה לפי תעריף משרדים וכי העירייה תוציא דרישת תשלום חדשה בנושא. מנגד, חדרי הכושר והאוכל, לובי הכניסה יסווגו כשטחי "תעשייה".

מאחר שהאיחורים בתשלום מקורם בעירייה ולא באינטל, נקבע כי לתשלומים תתווסף "ריבית משפטית" בלבד (לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה) ולא הריבית המקובלת על חובות לרשויות המקומיות, שהיא גבוהה יותר. מאחר שעתירת אינטל התקבלה חלקית (התשלום הופחת בכמחצית), היא לא חויבה בהוצאות. (עת"מ 289/07).