סוף סוף מצאו את האשמים

מישהו זיהה את קו פרשת המים, את הנקודה שבה נהפך המשבר לשואה כלכלית

ועידת קרן המטבע העולמית, שהסתיימה השבוע, לא יכלה להיערך במועד רלבנטי יותר. היא נערכה בעיצומו, נקווה שבשיאו, של המשבר הפיננסי העולמי הגדול ביותר מאז 1929.

אמנם המשבר נמצא איתנו כבר 15 חודשים, אבל מתחילת ספטמבר 2008 קפצנו מדרגה והמשבר הפך מסקטוריאלי אמריקני למשבר כלל-עולמי. "סערה מושלמת", כינה את המצב לואיס אלכסנדר, הכלכלן הראשי של סיטיבנק, בסמינר המסכם של כנס קרן המטבע על הטלטלה בשווקים.

אז מה קרה בספטמבר שהביא להחמרה הנוכחית? בקרב באי הכנס והמשתתפים באירועים המקבילים לו, שוררת תמימות דעים - פרשת המים שמעבר לה הכול התחיל לקרוס במהירות הייתה החלטת הממשל האמריקני, שלא לסייע לבנק ההשקעות הוותיק ליהמן ברדרס, ולתת לליהמן להתמוטט. החלטה שגויה, שנרשמת לדעת רבים על שמם של הנגיד האמריקני, בן ברננקי, ושר האוצר הנרי פולסון.

לדברי בנקאי ישראלי, "במארס השנה, כשהצילו את בר סטרנס הגדיר הממשל מי הוא TOO BIG TO FALL, והרגיע את כולם. הרי אם ליהמן ברדרס גדול מבר סטרנס היה ברור שיצילו אותו". בדיעבד, קריסת ליהמן יצרה תחושות

אי-ביטחון וחוסר אמון, שזיעזעו את כל המערכת הפיננסית.

גם מוחמד אל אריאן, מראשי קרן פימקו ואחד מבכירי המשקיעים המוסדיים בעולם, חושב כך. "נראה שלא הביאו בחשבון את המשמעויות של לאפשר לליהמן ליפול. זו הייתה טעות. נוצרה לפתע אי-ודאות והמשבר השתנה. בצעד אחד הצליח הממשל להפוך את המשבר מבעיה של וול סטריט לבעיה של מיין סטריט".

לנפילת ליהמן יש גם משמעות כספית אדירה שלא הובנה בזמן אמת. העלויות הנלוות, ההפסדים של מחזיקי איגרות-החוב, העסקאות הפתוחות, קווי האשראי ועלות פירעון ביטוחי האשראי של ליהמן וה-CDS שלה, צפויים לעמוד על 200 מיליארד דולר.

לדברי בנקאי ישראלי, "זו הערכת חסר. העלות להערכתי תתקרב ל-300 מיליארד. אין ספק שאם ברננקי ופולסון היו יודעים את תג המחיר הם היו מצילים את ליהמן, אבל הבמערכת הפיננסית וחוסר ההבנה לגבי השפעות הגומלין לא אפשרה להבין את גודל ההשלכות".

"בהתחשב היכן שהיינו לפני שנה, לא היינו צריכים להגיע היום למצב כה גרוע" אמר אלכסנדר מסיטיבנק, ומתח מול אולם מלא, ביקורת נוקבת על הפד: "צעדי ברננקי רק החריפו את הבעיה. הפד לא זיהה את השינויים בזמן, לא שם לב לאיתותי השוק, וכך הביא אותנו למצב הנוכחי".

קריסטין קמינגס, מראשי הפד בניו-יורק, נאלצה להסכים עם דבריו, ולהודות כי "חוסר השקיפות בשוק גרם לפד לנקוט צעדים מאוחר מדי, ולכן הם היו פחות יעילים". *