אתמול (א') קרה דבר עצוב באמת: הממשלה קיבלה שורה של החלטות ואף אחד לא מאמין שהיא תממש אותן.
הרבה זמן הקדישה הממשלה לדיון בעניין המתנחלים המתפרעים. הדיבורים היו תקיפים ונחרצים. ברק, בנחישות אופיינית, התחייב: "ניאבק בכך בכל הכוח". אולמרט הצהיר, ש"זה דבר בלתי נסבל, שאיננו מתכוונים להשלים איתו". הוקם צוות שרים. והעם שומע וצוחק. כי העם שומע את אותם הדיבורים כבר שנים רבות, מכל הממשלות.
אלא שהפעם זה באמת חבל, כי אפשר אחרת. יש לנו סיטואציה שבמהותה היא שלילית: ראש ממשלה הודח בשל חשדות פליליים כבדים. אבל - בגלל הבחירות הוא ימשיך לכהן עוד כמה חודשים. מהסיטואציה השלילית הזאת אפשר ליצור משהו חיובי. התקופה הזו היא אידיאלית לפוליטיקאי לעשיית דברים, כאשר הוא משוחרר משיקולים פוליטיים. כלומר, אולמרט, בגלל הסיטואציה, הוא הפוליטיקאי היחיד שיכול להחזיר את הסדר לגדה.
מה עושה אולמרט במקום זאת? - הולך אל ... סוריה. מה יש לו לחפש שם? הרי הוא יודע היטב שהסיכוי שמשהו ייצא מזה אינו שואף לאפס, הוא אפס אמיתי. לעומת זאת, אולמרט יכול לקדם הסדר עם הרשות הפלשתינית, אם יטיל את כל כובד משקל מעמדו כראש הממשלה לעניין הגדה; אם יאלץ את המשטרה והצבא לפעול ביד קשה ובאופן מיידי; אם ילחץ על בתי המשפט שיפסיקו להיות חדלי אישים כמו הממשלה; אם יגרום להפסקת עקירת מטעי זיתית, ולנטיעת הסדר והחוק.
זה משהו שאולמרט כן יכול לעשות, ולהיכנס בגינו להיסטוריה. אבל הוא מתעקש להקדיש את מעייניו למשהו שאינו יכול לעשות. כי זה הרבה יותר קל ונעים לשבת ולדבר, אפילו על כלום, מאשר להפשיל שרוולים וללכלך קצת את הידיים, כדי לנקות את השטח ואת פרצופה המוכה והמבוזה של המדינה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
