ובכן רבותיי, קיימת בישראל קבוצה קטנה של אולי 150 איש, המכניסה מעל מיליארד דולר בשנה לישראל בדמותן של השקעות בחברות סטארט-אפ. לקבוצה הזו קוראים "קרנות הון סיכון", והכספים שהקבוצה הזו גייסה ב-15 השנים האחרונות מימנו אלפי חברות סטארט-אפ בארץ.
כבר נאמר מספיק על כך שהקרנות הישראליות אינן בהכרח רווחיות, לפחות חלקן. אבל, אם בכלל זה נכון, זו בעיה שלהן ולא של המדינה. מה שכן צריך לעניין את המדינה הוא מה שהיא מקבלת בתמורה להשקעות האלו, שרובן ככולן מגיעות לקרנות ממשקיעים זרים.
רשמו לפניכם: סטארט-אפ עם 30 עובדים משמעותו משרד וציוד משרדי רב, 30 רכבים, דלק, 30 ארוחות צהריים, ולפעמים גם ארוחות ערב; פיצה בשעות הלילה, מס הכנסה, מערכות מיחשוב משוכללות, נסיעות לחו"ל, אירועי חברה; 30 משפחות שצורכות, מסוגלות לקנות בית ולשלם משכנתא, ללכת לקולנוע ולטייל. החברה הזו משלמת גם לעורכי דין, רואי חשבון ולחברות יחסי ציבור. כן, גם למנקים.
עכשיו קחו את כל הנ"ל ותכפילו ב-250, ותקבלו את מספר החברות שמומנו באמצעות למעלה ממיליארד דולר, שהשקיעו הקרנות בישראל בחברות היי-טק במחצית הראשונה של 2008. הוסיפו את כל זה לאלפי החברות האחרות שמומנו כאן ב-15 השנים האחרונות. התוצאה של התרגיל המתמטי הזה ברורה: ישראל היא מעצמת היי-טק, בין המובילות בעולם. ההיי-טק הישראלי הוא מנוע הצמיחה הכי משמעותי כאן, שלא לדבר על הערך הביטחוני-אסטרטגי של טיפוח טכנולוגיות עתירות ידע ודור טכנולוגי משכיל.
ג'יפ אינו עבירה על החוק
אז נכון, אנשי הקרנות מרוויחים המון ונוסעים בג'יפים מפוארים וממוזגים. רבותיי, זו עדיין לא עבירה על החוק. להיפך - זוהי מדינה חופשית. כל אחד רשאי להקים לעצמו קרן הון סיכון ולשכנע משקיעים בינלאומיים לבוא הנה. הלוואי שיעשו זאת עוד אנשים, ולא רק בהיי-טק.
ההיי-טק הישראלי הוא נכס לא פחות חשוב מכוחות הביטחון או מהכוללים ללימוד תורה. אבל, בעוד שעל גירעון של 200 מליון שקל בתרומות למוסדות ש"ס הולכים בישראל לבחירות, על התייבשות השקעות זרות במדינה, אף אחד עוד לא הקים קול צעקה.
ועכשיו הוא הזמן הנכון לעזור. אם ארה"ב הקפיטליסטית משתמשת בכספי ציבור כדי להציל בנקים קורסים, גם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להתגייס לעזרת אחד מנכסיה היותר אסטרטגיים. לא צריך תרומות. צריך לעודד השקעות, להגביל סיכונים וליצור קרקע בטוחה יותר עבור מי שרוצה לממן חברות היי-טק בישראל.
ישנם כלים רבים לבניית תוכנית סיוע, אם רק רוצים. יומיים של עבודה מאומצת ויש תוכנית חירום. אם משרד האוצר האמריקני נדרש לשבוע כדי ליצור תוכנית מורכבת שתטפל ב-700 מיליארד דולר להצלת הכלכלה הקורסת, משרד האוצר הישראלי יכול בפרק זמן דומה לייצר תוכנית הרבה פחות יקרה.
הייתי מצפה ששלושת המתמודדים על ראשות הממשלה הבאה יודיעו כבר מחר בבוקר איך הם הולכים לתמוך בהיי-טק הישראלי. בואו נראה מי הפוליטיקאי האמיץ שירים את הכפפה. את הקול שלי הוא יקבל בבחירות הבאות. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.