מ' עובד כמנהל ניסויים קליניים בחברות ביומד. לפני כשלוש שנים עמד לראשונה בחייו בראש ניסוי קליני גדול שהצליח, חוויה שידע שלא כולם בתחומו זוכים לעבור. השמחה נגמרה כאשר ההצלחה הובילה למכירת החברה ולפיטוריו הראשונים מתפקידו. לאור ניסיונו וההמלצות החמות שהביא, לא התקשה למצוא משרה אחרת ולאחר שנה, שוב זכה להוביל ניסוי קליני להצלחה וגם את משרתו לסיומה. הרי מה הטעם להחזיק צוות ניסויים קליניים אחרי שהניסוי נגמר?
הפעם למ' היה כבר קצת קשה יותר למצוא משרה חדשה, והוא התפשר על המרחק מהבית ועל חברה בתחילת דרכה. השבוע פוטר מ' ממשרתו בפעם השלישית בחמש שנים. לחברה שני קווי מוצר, ומזומן שיספיק בקושי להחזיק אחד מהם.
אנחנו מוצאים את מ' במצב רוח מדוכדך, עם מעט מאוד סיכוי למצוא משרה חדשה בתנאים שהתרגל אליהם. הוא מוכן כבר לפגישה הראשונה בחייו עם לשכת האבטלה ושוקל את המשך דרכו המקצועית.
שביל העתיד שלו מתפצל לשלוש אפשרויות. האחת - לעזוב את הארץ, השנייה - לעבור למשרה אדמיניסטרטיבית בתעשייה יציבה יותר והשלישית - להישאר בבית ולגדל כמה מ'מים קטנים תוך הסתמכות על המשכורת של אשתו.
מה ההסתברות שיישאר לעבוד בתעשיית הביומד הישראלית? השאלה אינה נוגעת דווקא למשבר. גם בימים כתיקונם, בתעשיית הביומד אם נכשלת, אם הצלחת או אם היית בינוני - בכל מקרה כנראה תאבד את משרתך. מדובר במשרותיהם של אנשים שלמדו ביולוגיה ומנהל עסקים ולא הכינו את עצמם לחיים שהינם אודישן מתמשך. יחסית לבעלי מקצועות מדעיים אחרים עם הכשרה דומה, הם ממילא מרוויחים בדרך כלל פחות, ועתה מסתבר להם שגם היציבות התעסוקתית היא מהם והלאה, כל עוד לא התמזל מזלם לעבוד בטבע, ולפעמים גם אם כן. מה עושה הניסיון המצטבר של עובדי תעשיית הביומד לתדמית המקצוע והסיכויים לגייס אליו צעירים מוכשרים?
ברור שאין זו אשמתו של איש. אף אחד אינו מצפה ממשקיעים בחברה לסרב להצעת רכישה אטרקטיבית או לתמוך בהחזקת מערך ניסויים קליניים יקר רק כדי להבטיח רצף תעסוקה לעובדים. בוודאי שבעיתות משבר יש לעיתים לכרות את היד כדי להציל את הגוף כולו.
אין גם יותר מדי מה לחפש אצל הממשלה. היא יכולה לנסות לעזור באמצעות הגדרה של הביולוגיה היישומית כמקצוע נדרש ותמיכה במי שיהיה מוכן להבטיח לעובדיותעסוקה בתנאים סבירים. אולם, כאשר חברה קורסת ותשלומי המשכורות עומדים כחרב על צווארה, סביר להניח כי שום מענק ממשלתי לא יעזור.
אם כך, איננו מציעים פתרון, אלא רק מותירים את הדברים הללו כאזהרה, הן לסטודנטים בחוג לביולוגיה וניהול שהתחילו השבוע את שנת הלימודים האקדמית, והן למנווטי תעשיית הפארמה: אם התעשייה הזו לא תלך קדימה, היא תלך בקרוב אחורה. אם לא יוקמו כאן חברות בנות-קיימא, שאינן נרעדות מכל משבר, ממשיכות להחזיק את מערך הניסויים גם כשאינו בשימוש ישיר והן עמידות יותר בפני רכישה - בסופו של דבר לא יקומו כאן חברות בכלל.
בעיית העובדים היא עוד סיבה שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות "בוטיק סטארט-אפים" בלבד. אולי עכשיו לא הזמן לדון באיך מתקדמים מפה אלא לכל היותר באיך דורכים במקום, אך משברים כאלה צריכים להזכיר לנו לאן אנחנו חייבים לכוון. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
