המופע האחרון של מרים מקבה

"אמא אפריקה", "מלכה אפריקנית" ו"קולה של אפריקה" היו בין הכינויים של מרים מקבה, שנפטרה אתמול לפנות בוקר באיטליה בגיל 76. הזמרת האקטיביסטית השחורה, זכתה לתהילת עולם בזכות קולה המדהים ושירתה הווירטואוזית, ובעיקר בשל מלחמותיה העקשניות בעד זכויות השחורים

כמו מרסדס סוסה לדוברי הספרדית כך היתה מרים מקבה

(Makeba) סמל לשחורים. אישה גדולה וזמרת ענקית שהיא גם סמל של מאבק למען שוויון וחירות. מקבה, שמתה בדרום איטליה אתמול בגיל 76, פונתה לבית החולים לאחר שחשה ברע במהלך קונצרט תמיכה של אמנים ברוברטו סביאנו, מחבר הספר על חיי המאפיה, "קאמורה", שקיבל איומים על חייו. מקבה שרה במשך חצי שעה במופע האחרון של חייה.

בשנות ה-60 וה-70 היו אלה התקליטים של מרים מקבה שהביאו לאוזניי דור שלם של ישראלים את ריח האדמה האדומה של אפריקה, את הלב הפועם והקסם השחור, ואת בעיית הגזענות הקשה כנגד השחורים. למרות שמקבה התנגדה בתקיפות למדיניותה של ישראל בשטחים, היא ביקרה בארץ ואף הקליטה בעברית שירים אחדים.

מרים מקבה, שנולדה ב-1932 וגדלה ביוהנסבורג דרום-אפריקה, לחמה במדיניות ההפרדה הגזענית של מולדתה. את חצי השנה הראשונה של חייה בילתה עם אמה בכלא, אחרי שזו נשפטה למאסר בעוון התבטאויות נגד מדיניות הגזענות.

היא עצמה הוחרמה על-ידי שלטונות ארצה ב-1959. ב-1960, אחרי שהעידה בוועידת האו"ם נגד האפרטהייד, נשללה אזרחותה, כמו גם זכותה לחזור למולדתה. מקבה, שזכתה אז לכינוי "מאמא אפריקה", השתתפה בסרט הדוקומנטרי "Come Back Africa", שיצא נגד משטר האפרטהייד. ממשלת דרום אפריקה סירבה לאפשר לה להיכנס למדינה גם כשביקשה להשתתף בהלוויתה של אמה. בשנת 1963, לאחר שהופיעה מול ועדה מיוחדת של האו"ם שקראה לחרם בינלאומי על דרום אפריקה, נאסרה גם השמעת המוזיקה שלה במולדתה ותקליטיה סולקו מהחנויות.

מקבה הייתה האשה השחורה הראשונה שזכתה בפרס הגראמי האמריקני, שאותו חלקה עם הזמר הארי בלפונטה בשנת 1965. השניים הקליטו ביחד את An Evening With Belafonte/Makeba, שעסק במצוקת השחורים בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד. שנתיים אחר כך יצא הלהיט "פאטה פאטה", שזכה להצלחה יוצאת דופן והפך לשיר הכי מזוהה עם הזמרת.

דעות רדיקליות בקול רם

מקבה נותרה זמן מה בארה"ב עד שנישאה לפעיל הפנתרים השחורים, האקטיביסט הזועם קרמייקל וזכתה ליחס זהה מצד האמריקנים, שהחליטו לסלק אותה מארצם. בנוסף בוטלו סיורי הקונצרטים שלה וחוזי ההקלטה הופרו.

מקבה, שנאלצה לעזוב את אמריקה, קיבלה מקלט מדיני בגינאה. "אין מה לדאוג, שום דבר לא ישבור אותי", אמרה עם נחיתתה שם ב-1968, "אף אחד לא ישתיק אותי וכלום לא ימנע ממני מלבטא את מה שאני חושבת על פשעי האפרטייד והגזענות האיומה".

מקבה המשיכה להקליט כל השנים, עם הארי בלפונטה ועם פול סיימון, ולפני 20 שנה בדיוק, בשנת 1988, פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה: "Miriam: My Story" שתורגמה ל-15 שפות.

מקבה - אשה שחורה אפריקנית ומיליטנטית, לא התקפלה ולא נכנעה. היא המשיכה לבטא דעות רדיקליות ולשיר באותו קול ענק, עם אותה נוכחות ממסמרת ועוצמה מעוררת השראה.

שיר כאב

מקבה תרמה במשך שנים רבות את כל הכנסותיה מהלהיט הגדול שלה "פאטה פאטה" לארגון הדואג לילדים רעבים.

למרבה האירוניה, כשנקלעה היא עצמה למצוקה כלכלית קשה, איש לא עזר לה. בשנת 1985 ידעה גם אסון אישי, כשבתה בונגי נפטרה מסיבוכים בעקבות הפלה, וגם משבר כלכלי שהביא אותה לכדי פשיטת רגל ולמחסור כה גדול, שלא יכלה להרשות לעצמה לרכוש ארון קבורה לבתה, ונאלצה לקבור אותה במו ידיה.

בשנות ה-90, לאחר שחרורו של נלסון מנדלה מהכלא, הוזמנה מקבה לשוב לדרום אפריקה. מאז הוציאה את האלבום "Homeland" ובו שיר שמתאר את השמחה הרבה לחזור הביתה לאחר שנים בגלות. "שמרתי על התרבות שלי. שמרתי על המוזיקה השורשית שלי. באמצעות המוזיקה הפכתי לקולה ולדמותה של אפריקה ואנשיה מבלי להבין את זה", כתבה באוטוביוגרפיה שפרסמה.

מותה של מקבה אתמול גרם למחזות יוצאי-דופן של אבל וצער בדרום אפריקה. דובר משרד התרבות הדרום אפריקני, סנדילה ממלה, תאר את מקבה כאייקון בינלאומי. "זוהי אבידה מונומטלית לא רק עבור החברה הדרום אפריקנית אלא לאנושות כולה", אמר. *