בידיים של פועלים ולאומי

שלשום הופיע שר האוצר רוני בר-און לפני ועדת הכספים והעריך כי "התשואה השלילית המצטברת בקופות הגמל תהיה 12%-15%". לדברי בכיר בשוק ההון, ששמע את שר האוצר, זו אמירה המשקפת את הניתוק של השר מהמציאות. ואכן בר-און הוכיח שהוא אינו שולט בנתונים. עיון מהיר בגמל נט, מערכת מחשב שמתפעל משרדו של בר-און, מראה כי התשואה המצטברת עד סוף ספטמבר היא 9%-.

על-פי הערכות צפויה באוקטובר תשואה שלילית בשיעור 8%--12%- כלומר התשואה השלילית המצטברת תהיה 17%-20% - ויהיו גם קופות שיאבדו רבע ושליש מנכסיהן, הרבה יותר מהמספרים שהציג בר-און. שר האוצר העדיף לנזוף במנהלי הקופות על דמי הניהול שעלו מ-0.7% ל-1.5%. עוד אמירה שמעידה על סוג של ניתוק קל מהמציאות.

שריפה ביער

לא פלא שהתחושה בסקטור העסקי בכלל, ובמערכת הבנקאית בפרט, קשה מאוד. האווירה היא של ערב משבר גדול, ולכן האפטיות לכאורה בירושלים לא מובנת. חלק ניכר מהמלינים מדברים מתוך הפוזיציה, אבל רובם מביעים באמת דאגה אמיתית וכנה.

"יש שריפה ביער ואנחנו מביטים בה מרחוק. בינתיים עפו לעברנו רק גצים, אבל הבערה כבר מתקרבת", אומר איש מהמערכת העסקית המקורב למקבלי ההחלטות בירושלים. הטענה העיקרית, העוברת כחוט השני כנגד האוצר, היא על חוסר המעש שלו. באוצר, בבנק ישראל וברשות ניירות ערך מקיימים דיונים על גבי דיונים, אבל לא עושים דבר. מתלבטים, אולי מכינים תוכניות מגירה, אבל בינתיים רק משחררים הצהרות.

מסתפקים בהצהרות

יכול להיות שבאוצר סבורים כי צריך להתערב רק לאחר פריצת משבר וסבורים, כפי שאמר בר-און לאחרונה, כי התערבות מוקדמת מזיקה. אבל הניסיון שנצבר בשנה האחרונה הוכיח בדיוק את ההיפך.

קצב האירועים כשהמשברים התפרצו היה מהיר מאוד, התערבויות מאוחרות השיגו תוצאות פחות טובות וחייבו ממשלות ובנקים מרכזיים להפעיל יותר משאבים. באוצר לא חושבים ככה, ובינתיים שולחים איתותים, מרבים בהצהרות ויוצאים בתוכניות שהן בגדר תיקונים קוסמטיים למציאות.

באוצר, חשים במגזר העסקי, עסוקים יותר בבעיית הגירעון התקציבי הגדל ובניסיונות למנוע את פריצת מסגרת התקציב. כאן באה לידי ביטוי עוצמתה של הגישה האורתודוכסית באוצר, שאותה מייצג ראש אגף התקציבים רם בלינקוב רב ההשפעה. אין ספק שגירעון הוא בעיה חמורה לכשעצמה, אבל צריך לשאול: האם כעת זו הבעיה העיקרית?

הנשמה מלאכותית

לא סוד שחלק מהלווים בישראל במצב לא נוח. חלקם, מתברר, ממונפים וחסרי נזילות, חלקם קפצו גבוה מדי ומהר מדי על בסיס אשראי זול וללא הבנה של הסיכון. "יש אנשי עסקים גדולים שלא עושים שום פעולה בלי אישור מרקפת רוסק וציון קינן", אומרים אנשים המודעים לחומרת המצב.

ככל שהתיאור הזה ישמע פלסטי, הרי ראשי החטיבות העסקיות, קינן (הפועלים) ורוסק עמינח (לאומי), יושבים על ברז החמצן ומחזיקים בידיהם את גורלם של עסקים רבים. חלק גדול מהפירמות כבר בתוך ה"מרג'ין קול" (מכירת נכסים אוטומטית לכיסוי חוב שהתשלומים עליו נפסקים או שהביטחונות כבר לא מכסים אותו, ע.פ), והבנק יכול, אם ירצה, להכריז עליהן כפושטות רגל ולקחת את העסק.

הבנקים לא עושים את זה, כי עסק חי יכול להחזיר חובות יותר טוב מעסק בפשיטת רגל. אבל מתישהו תיגמר גם לבנקים היכולת להחזיק מעמד ולהנשים את הלקוחות. *