יובל בן-זאב: מניות הבנקים בישראל זולות באופן היסטורי - אך לאו דווקא כדאי לקנות אותן

המניות נסחרות במכפיל הון ממוצע של 0.54, בדומה לסוף שנת 2002 ; מעדיף את מניית בנק מזרחי טפחות בזכות יציבותו ואת מניית בנק דיסקונט, לה ישנה עדיפות בזכות המחיר - שנראה לו מגוחך במיוחד

יובל בן זאב, מנהל מחלקת המחקר בכלל פיננסים מפרסם היום (ב') סקירה על הבנקים בישראל ואומר כי המניות זולות, אך לגבי השאלה האם כדאי לקנות אתן עונה בן זאב - לאו דווקא. "גם עכשיו, כאשר מניות הבנקים נסחרות במכפיל הון ממוצע של 0.54, בדומה לסוף שנת 2002, ימי השיא של המיתון הקודם, אנו סבורים כי אמנם מניות הבנקים זולות בראיה היסטורית, אבל איננו ממליצים למהר ולרכוש אותן".

האנליסט משנה את מחירי היעד ל-6 הבנקים המובילים בישראל, כאשר את המחיר קבע בהתאם למועד הטווח הקצר, המתבסס על הערכות לשנת 2009, אך מביא בחשבון גם את שיקלול התרחיש הקיצוני. מחיר היעד החדש של פועלים הינו 11 שקל, נמוך בכ-31% ממחיר היעד הקודם, שעמד על 16 שקל, אך גבוה בכ-26% ממחיר הבסיס של המניה הבוקר בבורסה.המלצתו לפועלים נותרת על "תשואת שוק". המחיר החדש שמציבים בכלל פיננסים למניית לאומי ב-12 החודשים הקרובים הופחת ל-12 שקל לעומת 16.5 שקל כאשר מחיר המניה נפתח הבוקר בשער של 9.5 שקל למניה. ללאומי מוריד האנליסט את ההמלצה ל"תשואת שוק" לעומת "תשואת יתר". מחיר היעד החדש של כלל לדיסקונט הוא 5.5 שקל ולה מותיר האנליסט המלצת "תשואת יתר". מחירה המופחת של מניית מזרחי הוא 25 שקל וההמלצה נותרה "תשואת יתר". ומחירה של מניית הבינלאומי (5) הופחת ל-30 ש' לעומת 40 ש' וההמלצה נותרה על "תשואת שוק.

בן זאב אומר כי מחירי היעד מתייחסים להסתכלות מעבר לאתגרי הטווח הקצר, אולם מידת הזהירות שהוא ממליץ עלייה נותנת דגש דווקא לחששות אלו, הצפויים ללוות אותנו בחודשים הקרובים. מבין המניות מעדיף בן זאב את מניית בנק מזרחי בזכות יציבותו של הבנק, ולמניית בנק דיסקונט ישנה עדיפות בזכות המחיר - שניראה לו מגוחך במיוחד.

האנליסט מציין כי מאז סקירתו הקודמת לפני כחודשיים, לאחר פרסום דו"חות הבנקים לרבעון השני, אז אמר כי המניות זולות אך הסיכון עדיין רב ולכן אינו ממליץ למהר ולרכוש את מניות הבנקים. מאז המשיך המצב להידרדר ומדד מניות הבנקים ירד בכ-% בדומה למדד המעו"ף תוך שהשינויים במערכת הבנקאית קיבלו נופך מקומי חזק ולא רק תגובה לתמונה הבינלאומית. בן זאב מציין כי תמרור האזהרה הבולט ביותר בנוגע לסיכונים המקומיים מתבטא בשוק האג"ח המקומי. במהלך החודשיים האחרונים צנח מדד התל-בונד 40 בכ-% והוא מבטא תשואה גבוהה מ-% לפדיון ממוצע. שינוי זה בשוק האג"ח מבטא גם עלייה בסיכון של האשראי הבנקאי.

בן זאב מתייחס להפרשות לחובות מסופקים של הבנקים אשר הסתכמו בשנת 2007 בפחות מ-0.3% מסך תיק האשראי, בשנת 2008 הצפי להפרשות לחומ"ס עומד על כ-0.5% - 0.6% מתיק האשראי והעלייה ברובה מיוחסת למחצית השניה של השנה, בכלל פיננסים צופים כעת כי בשנת 2009 יגדלו ההפרשות לכ-0.7% - 0.8% ויותר. בן זאב לא צופה כי הבנקים יגיעו לשיעור הפרשות של 1.2% מסך האשראי כפי שהיה בשנת 2002/3, עקב העובדה שהבנקים נהנים מ"שכבת מגן" בדמות שוק האג"ח שצפוי להיות הראשון שיספוג את הפסדי האשראי.

בן זאב בסקירתו מדגיש גם את העליה החדה שחלה בסיכוני השוק ביחס לתיק ני"ע של הבנקים, אשר היקפו בסיום הרבעון השני הסתכם בכ-130 מיליארד שקל. כמחצית מתיק ני"ע של הבנקים הינו אג"ח שאינן ממשלתיות ומניות, אשר סביר להניח כי סבלו מירידה חדה בערכן. להערכתו יש לצפות כי לפחות בחלק מהמיקרים ידרשו רואי החשבון להכיר בירידת ערך פרמננטית בגין אג"ח שערכן ירד בשוק בעשרות אחוזים.