לפני שאנחנו מוציאים שם רע למינהל מקרקעי ישראל, בפעם המי-יודע-כמה, התקשרנו אתמול, שתי דקות לפני השעה 11:00, למחוז מרכז. במשרד מצהירים כי הם מקבלים קהל ועונים לטלפונים עד השעה 12:30, כאילו אחר כך כבר לא מדובר בשעות עבודה. אבל כרגיל, גם רגע לפני 11:00 אף אחד לא ענה.
מיד לאחר מכן ניסינו לתפוס את מחוז תל אביב. גם שם, שלא במפתיע, איש לא ענה.
לא דרושים עוד דוגמאות או הסברים. כשאין פקידים שעונים לטלפונים, כשבקשות טריוויאליות ממתינות חודשים ושנים לטיפול רק משום שהן נקברו במגירה הלא נכונה, וכשמדובר במונופול הקרקעות המחזיק בכ-93% מאדמות המדינה, ברור כיצד צומחים המאכערים המנהלים דה-פקטו את המינהל.
כשהברדק חוגג, יכול כל פקיד זוטר לעשות כרצונו בקופה הציבורית. לקדם תוכניות של מקורבים במקרה הטוב, ולהעניק הנחות בתשלומים וזיוף גודל הקרקעות החכורות מהמדינה במקרה הרע. בכל מקרה, אנחנו כאזרחים נפגעים.
באופן ישיר - מאובדן הכנסות משמעותי לקופת המדינה, ולא פחות מכך באופן עקיף - ממעמדו הנמוך של הגוף המנהל ומשווק עבורנו את הקרקעות של המדינה.
זה כנראה כל כך פשוט, עד שגם מחירון דמי השוחד נשחק כנראה בהדרגה. כשכמעט כל פקיד יכול כנראה לעשות כמעט כל דבר במינהל, גם השוחד המיני נכנס לראשונה לתמונה.
מה תעשה הממשלה? לכל היותר, תקים לנו וועדה שתגבש המלצות ומסקנות מפורטות לרפורמה במינהל. זה קרה ב-1984, אז הגישה ועדת גולדנברג המלצות לרפורמה הנדרשת במינהל, זה קרה ב-1996, אז כתב סגנו של מנהל המינהל דאז, עוזי וכסלר, עבודה שלמה על השינויים הדחופים בעבודת המינהל; ב-1998 עשתה ועדת רונן אותו דבר ולפני שלוש שנים הוציאה ועדת גדיש דו"ח מפורט על הרפורמה הנדרשת במינהל.
כולם יודעים שצריך לטלטל את המינהל. אף אחד לא מעז להיכנס באמת לעובי הקורה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
