אשליית השליטה

הרבה נאמר בימים האחרונים בזכותה ובגנותה של רשת הביטחון. אותי מעסיקים בהקשר זה שני עניינים:

1. אשליית השליטה
2. למה יותר חשוב לתמוך במי שהצליח לחסוך משהו מאשר במי שלא הצליח לחסוך בכלל?

נתחיל בהערה לגבי הנקודה הראשונה:

אנחנו איננו אחראים למשבר. בדיוק כפי שיושבי החוף אינם יכולים להשפיע על עוצמת רעידת האדמה, משכה, עוצמת הגלים וכיוון שבירתם, כך גם אנחנו, כאן בישראל, לא יכולים להשפיע על עוצמת המשבר, משכו והשפעותיו שכולם מיובאים אלינו מחו"ל.

והנה למרות זאת, אנחנו חיים באשליה שאם האוצר ירגיע את הציבור על ידי הפסקת המשיכות מקופות הגמל, הבורסה תירגע ועיוותים כמו אג"ח של בז"ן בתשואה הגבוהה מ-,10% ייעלמו מהנוף התל-אביבי.

האמנם? האם בורסות אחרות ירדו בשיעורים נמוכים יותר? האם פער התשואה, פרמיית הסיכון, באגרות חוב קונצרניות הנסחרות בבורסות בחו"ל, נראה יותר סביר מאשר בתל-אביב?

מובן שהתשובה היא לא.

שוו בנפשכם את התסריט הבא: האוצר הישראלי פורש רשת ביטחון המבטיחה את חסכונות החוסכים בני 60+, ההסתדרות מבטלת את כל תוכניות השביתה שלה, האוצר האמריקאי מזרים 300 מיליארד דולר להצלת סיטי וממנה מועצת חכמים חדשה ורעננה שתקים לחיים תוכנית הצלה מהמשבר הכלכלי, הבורסות בעולם עולות בחדות כמו גם הבורסה בתל-אביב. הציבור בתל-אביב נושם לרווחה האוצר סוף סוף עשה משהו, יש רשת ביטחון ותראו איך זה עבד, הבורסה עלתה!

רשת הביטחון אינה רלוונטית

ומה אז? במימדי המשבר הנוכחי, ובהעדר סטטיסטיקה רלוונטית והיסטוריה ללמוד ממנה, תוכנית האוצר לא רלוונטית.

יש דבר ברור אחד: אם השווקים האמריקאים יחזרו לרדת, כתוצאה ממחיר האנרגיה, בשל העדר הסכמה פוליטית על התוכנית הכלכלית החדשה, בעקבות עליה חדה מהצפוי באבטלה, ירידה גדולה מהצפוי בפדיון חג המולד, או אחרי קריסת חברות הרכב - הבורסה בתל אביב תחזור לרדת.

שמיכה קצרה מדי

ואם הבורסה בתל-אביב תחזור לרדת יהיו חוסכים רבים שימשכו את כספם, גם מהגמל. בין אם בגלל שהם בני 50 או 40 ואין סיכוי שהרשת תכסה אותם, בין אם בגלל שהם זקוקים לכסף עכשיו, בין אם בגלל שהם לא ממש נותנים אמון בכך שהשמיכה הקצרה שהאוצר פורש תכסה גם אותם.

אשר לנקודה השניה: האם יש הגיון לעזור למי שיש לו חסכונות ולהזניח את מי שאין לו דבר?

שימו לב לטיעונים לטובת הדאגה למי שיש לו ששמעתי סביבי:

1. מי שיש לו חסכונות, שילם מסים ולכן מגיע לו יותר.
2. היוזמה למהלך הגיעה מההסתדרות (הכשר מפוקפק למוסד שבדרך כלל נוטה לדאוג לחבריו, העובדים המבוססים)
3. מי שאין לו חסכונות, כבר רגיל שאין לו כלום ולכן לא ירגיש בהבדל
4. אם האוצר יפרוס רשת ביטחון הוא יחזיר את האמון למשקיעים, הבורסה תפסיק ליפול ובא לציון גואל (או לפחות לציונים החשובים באמת - אלו שהולכים לקלפי).

יש מקומות בעולם שבהם פועלות תוכניות ממשלתיות לעידוד החיסכון, המיועדות באמת לשכבות החלשות, תוכניות המבוססות לא רק על הטבות מיסוי אלא גם על מנגנון matching.

לדוגמא: תוכניות לאנשים הנמצאים מתחת לרף כלכלי מינמלי, ומעל לגיל 60, בין אם יש להם כיום חיסכון פנסיוני ובין עם לאו.

האוצר יכול להבטיח למי שיתחיל לחסוך עכשיו, יתמיד בחיסכון ויגדיל אותו במשך שנתיים, חצי שקל על כל שקל נחסך. כך בעוד 1-5 שנים, לכשיגיע החוסך לגיל פנסיה יהיה לו חסכון בסיסי (גם אם הוא יושקע בפק"מ ולא יציל את הבורסה) ותלותו בקצבאות הביטוח הלאומי תרד.

העמותה להעצמה כלכלית לנשים מארגנת כנס בנושא ביום רביעי (26.11.08) בבית דני בתל-אביב אם מישהו מעוניין לשמוע יותר.

גם תוכניות סיוע, האמריקאים יודעים לעשות יותר טוב

ואם לא רשת ביטחון מה כן? הגישה האמריקאית היא לנסות ולנצל את המשבר ואת ההכרח בהגדלת המעורבות הממשלתית כדי לעשות כמה שיותר שינויים מבניים במשק, כך שהם יצאו מהמשבר מחוזקים וערוכים טוב יותר להתמודדות עם המציאות העכשווית.

הדוגמא הברורה ביותר היא פחות פסי ייצור למכוניות שזוללות דלק ויותר פסי ייצור למכוניות חסכוניות. הם שמים דגש על אנרגיות מתחדשות, הם שמים דגש על תשתיות שיחזקו את התעשייה המקומית, הם שמים דגש על חינוך.

יש לנו ללא ספק הרבה פחות כסף לפעול כמותם אבל כדא לאמץ את הגישה:

אנחנו חייבים להשקיע בחינוך, אנחנו חייבים לסייע בפיתוח תעשיות שיש להן ביקוש בעולם ובסיס במקומותינו אבל צריכות דחיפה על מנת לייצר יתרון תחרותי בעולם מים, אנרגיה, ציוד רפואי, חקלאות מתועשת וכדומה.

במקום לבזבז את מעט המים שיש לנו על כיבוי האש שמישהו אחר שולט בצינור הגז שמזין אותה היה מועיל אם הינו משקים את השתילים שיאפשרו לנו לחדש את היער בזריזות וביעילות ביום שהאש תדעך.