העליון: אין מעכבים ביצוע של חיוב כספי שנקבע בפסק דין עד למתן החלטה בערעור עליו

הדין קובע נחרצות כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין, שעליו מערערים. הטעם העומד בבסיס הדבר ברור: הזוכה בפסק הדין עבר דרך ארוכה, והוא זכאי לכך, שביצועו של פסק הדין לא יעוכב רק מאחר שיריבו, שהפסיד מולו, בחר לערער. לו תאמר אחרת, תעודד את מי שהפסיד לערער על כך רק על-מנת לדחות עוד את ביצוע פסק הדין. החלה גורפת של הדין האמור עלולה להביא, לעתים, לחוסר צדק ולפגוע במי שאין זה מן הראוי לפגוע בו. כך, למשל, כאשר בפסק הדין חויב בעל-דין לבצע פעולה, אשר לאחר שבוצעה, לא ניתן עוד להשיבה לאחור. במקרה כזה, עלול להיגרם לבעל הדין נזק בלתי הפיך. אם לאחר שיבצע את אותה הפעולה, יתקבל ערעורו, כבר לא יהיה ניתן להשיב את הגלגל לאחור.

מודע לכך, סייג הדין את הכלל בדבר אי-עיכובו של ביצוע פסק-דין. ככל שהמערער יצביע על נזק בלתי הפיך, שעלול להיגרם לו במקרה שערעורו יתקבל לאחר שכבר יבצע את פסק הדין, ייטה בית המשפט להורות על עיכוב הביצוע. לשם כך, יש חשיבות, כמובן, גם לסיכויי הערעור להתקבל. שהרי ערעור, אשר על פניו נראה חסר סיכוי, לא יוביל לעיכוב ביצוע פסק הדין, נשואו.

מטבע הדברים, ביצועו של חיוב כספי טרם הכרעה בערעור לא עלול לגרום למשלם נזק בלתי הפיך. ביצועו של חיוב לפנות דירת מגורים, אשר מבוטל בערעור, עלול גם עלול לגרום לנזק שכזה. לפיכך, נטיית בתי המשפט היא שלא לעכב את ביצועו של חיוב כספי, אלא במקרים נדירים. למשל, כאשר המדובר בחיוב כספי בשיעור משמעותי עד מאוד. או כשבעל הדין, שזכה בפסק הדין, שרוי בבעיות כלכליות משמעותיות, וכשברור שסכום הכסף, שישולם לו לאלתר, "יטבע בים חובותיו" וייעלם כלא היה.

בפסק-דין, שיצא עתה תחת ידיו של שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, נדונה סוגיה זו וזוכה לחידוד ולחיזוק. בשולי פסק הדין באה לידי ביטוי גם העובדה ששופטי ישראל בני אדם בשר ודם הם, אשר אינם חפים מטעויות מביכות ואפילו ממתן החלטות, הסותרות זו את זו.

שכר ביניים

לאור זאת, שמדובר בתיק משפחה, זהות בעלי הדין חסויה. לפיכך, נעשה כאן שימוש בשמות בדויים. דן צדיק הנו שופט בדימוס. בשנת 2004 הוא מונה, על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, כמנהל עיזבון לנכסי המנוח אברהם רוזנר ז"ל. שווי העיזבון עמד על למעלה מ-37 מיליון שקלים.

רק ביוני 2008, לאחר מחלוקות והליכים רבים, פסק בית המשפט לענייני משפחה לצדיק שכר-טרחה סופי בשיעור 3% משווי העיזבון. משמעות הדבר היא שנפסק לטובתו שכר בשיעור, העולה על מיליון שקלים. מסכום זה אמור היה להיות מנוכה השכר, שכבר נפסק לו כ"שכר ביניים". אלמנת המנוח ובנו סברו שהחלטה זו מוטעית וביקשו לערער עליה. לבקשתם, עיכב בית המשפט לענייני משפחה את ביצועה של החלטתו זו בחודשיים וחצי. צדיק לא השיג על ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע, לאור זאת שהיה מדובר בדחיית התשלום בזמן קצר בלבד.

לאחר שבאוגוסט 08' הגישו האלמנה והבן ערעור על השכר, שנפסק לצדיק, הם הגישו גם בקשה להארכת עיכוב הביצוע, אשר כזכור עמד בתוקף רק לעוד חודש. ברור שעד לאותו המועד לא היה הערעור צפוי להיות מוכרע. בית המשפט המחוזי במחוז המרכז הורה על הגשת תגובתו של צדיק לבקשה, וזאת בתוך 7 ימים. משהחלטה זו הומצאה לידיו רק ביום 9.9.08, מיהר צדיק להגיש את תגובתו כבר ביום 15.9.08. אלא שבבואו להגישה, הוא גילה, כי יום קודם לכן הגישה האלמנה בקשה למתן החלטה, וכי בית המשפט נעתר לה בלי להמתין לתגובתו של צדיק, ואף שהמועד להגשת תגובתו עדיין לא הגיע. השופט אילן שילה נענה לבקשה להאריך את עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור.

צדיק המופתע מיהר וביקש את ביטול החלטתו של שילה. השופט אברהם יעקב דחה את בקשתו. בהחלטתו קבע, כי לא ניתן לומר שהערעור חסר סיכוי וכי מאזן הנוחות נוטה לכיוון עיכוב הביצוע. אתנחתא מתודית: הבה נזכור את החלטתו זו של השופט יעקב ואת הנימוק, שעמד בבסיסה. יעקב היה נחרץ בכך, שיש לעכב את ביצוע ההחלטה, נשוא הערעור, לאור זאת שסיכויי הערעור טובים ולאור הנזק החמור, שעלול להיגרם למערערים אם ביצוע ההחלטה לא יעוכב והערעור יתקבל לבסוף.

צדיק הגיש, לבית המשפט העליון, בקשת רשות לערער על החלטותיהם של שילה ושל יעקב. בבקשתו התריס הן על כך, ששילה נתן את החלטתו עוד בטרם חלף המועד להגשת תגובתו, הן על כך, שההחלטה לא נומקה, והן על כך, שהחלטתו של יעקב מנוגדת לדין, החל על בקשות לעיכוב ביצוע. הוא הזכיר את זאת, שמדובר בחיוב כספי, אשר הדין הוא שברגיל לא יעוכב ביצועו עד לבירור הערעור.

הפתעה: כבר לאחר שבקשת הרשות לערער הוגשה, יצאה לפתע החלטה נוספת תחת ידיו של השופט יעקב (אותו השופט, שהיה נחרץ בנוגע לכך, שיש לעכב את ביצועה של ההחלטה עד להכרעה בערעור). זו הפעם קבע יעקב, כי מאחר שהמדובר בחיוב כספי, ולאור זאת, שלא הועלו על-ידי האלמנה והבן טענות עובדתיות, שמהן עלה כי יכולתו הכלכלית של צדיק היא כזו, שבגינה לא יהיה בידו להשיב את סכום הכסף, במקרה שהערעור יתקבל, אין לעכב את ביצועה של ההחלטה.

אין לדעת מה הוביל למתן החלטה זו, כבר לאחר שניתנה החלטה באותה הבקשה. ניתן לשער, שהיה מדובר בטעות מצערת. מצערת יותר היא העובדה, שאותו השופט הגיע לתוצאה הפוכה מזו, אליה הגיע בהחלטה באותה הבקשה, ושבשתי ההחלטות הסותרות הוא התבסס על נימוקים שונים בתכלית. בן אדם בשר ודם, כבר אמרנו.

הפעם הייתה זו האלמנה שביקשה את ביטול החלטתו האחרונה של יעקב. האחרון אכן ביטל את החלטתו זו. הוא קבע, שהיא "ניתנה בטעות". אלא שבביטול ההחלטה, אשר היה מחויב מן הצד הפרוצודראלי של הדברים, לא היה כדי לשנות את העובדה, שיעקב הביע את דעתו, שלפיה בשונה מהחלטתו הראשונה, לא היה מקום לעכב את ביצוע ההחלטה, נשוא הערעור. מביך.

השופט יורם דנציגר ראה את הדברים עין בעין עם החלטתו המאוחרת של יעקב (זו שבוטלה על-ידו). הוא קיבל את ערעורו של צדיק וקבע, כי לא היה מקום לעכב את ביצועה של החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בה נפסק לצדיק שכר מנהל העיזבון המשמעותי.

דנציגר אזכר את הדין, הקובע כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-דין. "על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק את הסטייה מן הכלל", המשיך. הוא אזכר את שני השיקולים המרכזיים בכגון דא, היינו, את סיכויי המערער להצליח בערעורו ואת השאלה אם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לאחר שפסק הדין יבוצע, יזכה המערער בערעור.

נזק בלתי הפיך

"הכלל שאין מעכבים ביצועו של פסק דין מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחיוב כספי", המשיך דנציגר, "שכן רק במקרים חריגים ניתן יהיה לומר כי אם יבוצע התשלום לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו". קביעה זו הובילה אותו לקבוע, כי כשמדובר בחיוב כספי, יש לייחס משמעות רבה לשאלה אם לאחר קבלת הערעור יהיה ביד המערער להיפרע מן המשיב. נטל ההוכחה בנוגע לכך מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע, "ועליו להציג תשתית עובדתית לכך".

דנציגר לא שוכנע, כי סיכויי הערעור גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב הביצוע. הוא הוסיף וקבע, כי המערערים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת לטענתם, שלפיה אם הערעור יתקבל לאחר שהתשלום כבר יבוצע, ייגרם להם נזק בלתי הפיך. "כל שטענה המשיבה הוא כי תיתקל ב'קושי רב להשיב לידיה את הכספים שישולמו, וזאת בהיעדר מידע אודות המבקש ויכולתו הכלכלית להחזיר את הכספים שישולמו אם יתקבל הערעור למעט העובדה כי הינו עו"ד ושופט בדימוס'".

על-פי דנציגר, האלמנה "אינה יכולה לצאת ידי חובתה בטענה כי אין לה מידע אודות המבקש ועל כן חזקה שלא תוכל להיפרע ממנו. בטענה סתמית מעין זו לא ניתן לשכנע את בית המשפט כי יש לסטות מן הכלל לפיו יש לבצע את פסק הדין באופן מיידי ולהורות על עיכוב ביצוע". דנציגר הדגיש כי דברים אלה נכונים גם אם לצדיק-עצמו לא ייגרם נזק כלשהו כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין.

דנציגר לא חתם את פסק-דינו בטרם ביקר את מתן ההחלטה הראשונה עוד טרם חלף המועד להגשת תגובתו של צדיק ואף ש"לוח הזמנים הצפוף" נוצר כתוצאה מהתנהלות המערערים דווקא. הוא קבע, כי טוב היה עושה בית המשפט המחוזי לו במקום לקצוב לצדיק 7 ימים להגשת תגובתו - תקופה שהחלה להימנות ממועד המצאת ההחלטה לידיו - היה קובע "תאריך יעד" להגשתה. (בע"מ 8193/08).