"קשה לנשום בגלריה"

לצד מאפרת הברזל שאורכה שני מטרים, תלויה על הקיר שמלת ילדה מתחרה צחורה, מוארת מתוכה. דימוי שברירי של תום, שאותו משלים זוג נעלי חג שחורות של ילדה, המונחות על מדף, ובתוכן יציקת גבס שנושאת את המילה "שם"

האמן בלו סימיון פיינרו מציג בגלריה דנון בתל-אביב מיצב "חי ונושם", שעוסק בזיכרון ובמוות. במרכז הגלריה ניצבת מאפרת ברזל ארוכה וגבוהה, על עמודי מתכת. היא נראית כשוקת ארוכה, אך במקום להיות מקור מים חיים נגרעו בה מקומות לסיגריות המעשנות, המפילות את אפרן ל"בור" המאפרה, שפיינרו מכנה אותה "קבר אחים".

"קשה לנשום בגלריה, מי שלא מעשן מרגיש לא נוח, מי שמעשן מצרף את האפר שלו לאפר של הסיגריות בפסל, וגם זה מעורר רגשות מעורבים - כי בדרך-כלל אמנות היא משהו שאסור לעשן על-ידו ואסור לגעת, ופה יש קריאה הפוכה", הוא אומר.

המיצב, "עשן ואפר", נעשה כמחווה לשיר "פוגת המוות" מ-1947 של המשורר היהודי-רומני פאול צלאן: "...המוות אמן מגרמניה / הוא קורא האפילו יותר לפרוט על כינור ואחר תעלו כעשן באוויר / ובור קבר לכם בענן שם שוכבים לא צפוף..." (תרגום שמעון זנדבנק).

לצד מאפרת הברזל שאורכה שני מטרים, תלויה על הקיר שמלת ילדה מתחרה צחורה, מוארת מתוכה. דימוי שברירי של תום, שאותו משלים זוג נעלי חג שחורות של ילדה, המונחות על מדף, ובתוכן יציקת גבס שנושאת את המילה "שם". כל אלמנט במיצב צף באופן נפרד בחלל. כמו סירת נייר ילדותית, זעירה, שמשייטת ב"חלב שחור", אף הוא ביטוי של צלאן, על-פני צלחת פשוטה לבנה.

פיינרו עוסק בטהור ובאפל, בזיכרון השואה ובעשן כנוכחות-על, לצד היומיומי, העישון המכלה מבפנים. הוא שורף ובה בעת אוגר את האפר, כמו נאחז בזיכרון המתפורר.

"עשן ואפר", גלריה דנון, פרוג 42 ת"א, ב'-ה' 11:00-14:00, 17:00-19:00, ו' 11:00-14:00