הטרגדיה של תעשיית השבבים

הטרגדיה של תעשיית השבבים לזיכרונות הכתה באופן מכאיב בחברת קימונדה (Qimonda). החברה, שחוגגת 10 שנים להפרדתה מחברת אינפיניון כספין-אוף לשבבי הזיכרונות, נסחרת היום לפי שווי שפל של כ-50 מיליון דולר בוול סטריט. בשנה האחרונה היא איבדה כ-98% משווייה והפסידה מתחילת השנה כ-1.5 מיליארד דולר.

קימונדה, שדורגה ברבעון השלישי השנה כחברה הרביעית בגודלה בעולם באספקת שבבים לזיכרונות מסוג DRAM, הפכה לשם הבולט בבורסת ההימורים כמי שלא תצא מהמשבר כשהיא עומדת יציבה על שתי רגליה. אך לפני כשבוע, הופתעו המשקיעים המתוסכלים: מניית החברה זינקה בתוך יומיים בכ-150%. הסיבה לא הייתה מהלך עסקי יוצא דופן, אלא הערכה שלפיה ממשלת מחוז סקסוניה בגרמניה תזרים מאות מיליוני דולרים לחברה הקורסת.

האינטרס של ממשלת סקסוניה להשקעה הוא כ-3,200 עובדים במפעל השבבים שמפעילה החברה בעיר דרזדן בגרמניה. ללא קשר, אך כמו כדי לתת לממשלה סיבה להתערב, הודיעה השבוע קימונדה על הסכמת ועד העובדים לפיטורי כ-1,500 עובדים נוספים בגרמניה. כעת, מה הסיכוי של קימונדה לקבל כספים מממשלת סקסוניה? ספק גדול אם אי פעם השקעה זו תחזיר את עצמה או תבטיח את הישרדות החברה לטווח הארוך. על-פי הדיווחים, מנהלי ובעלי המניות בקימונדה מדברים עם הממשלה - אך לא יותר מכך.

ממגדל העמק לירושלים

כדאי למנכ"ל קימונדה, קין ווה-לו, שמחפש בנרות מאות מיליוני דולרים, לקפוץ לסיבוב בישראל שתחילתו במגדל העמק. שם יוכל ללמוד על האופן שבו מושכים את הממשלה להוציא כספים על חברות מפסידות. גם פה מסובכת יצרנית שבבי זיכרון עם שווי מגוחך והפסדים ניכרים, נאלצת לפטר עובדים, ולממשלה יש מוטיבציה להתערב. זוהי טאואר, שהודיעה השבוע על פיטורי 200 עובדים, כ-20% מכוח העבודה הישראלי, בהמשך לפיטורים בעבר.

ראסל אלוואנגר, מנכ"ל החברה, הצביע השבוע על הממשלה כמי שנושאת באחריות לפיטורים לאחר שלא העבירה לטאואר מענק מובטח. אלוואנגר אמנם אינו ישראלי, אבל למד את השיטה: תאשים את הממשלה. כשההיי-טק הישראלי מצליח, זו טכנולוגיה מבריקה ואנשי עסקים מהמעלה הראשונה, אבל כאשר העניינים משתבשים, יש רשימת אשמים קבועה: הממשלה, המדען הראשי, מרכז ההשקעות, הדולר הצונח, המשקיעים שלא מגיעים, והקרנות שסירבו לתת כספים.

בהנהלת קימונדה יכולים להמשיך לירושלים ולהאזין לקברניטי היי-טק שדרשו השבוע כחצי מיליארד דולר מהממשלה על מנת לשמור על היקפי הפעילות בישראל. כדי להצדיק את הסכומים הם שולפים את הקלף של פיטורים וההשפעה ההרסנית שיש למחסור במימון זול על ההיי-טק והכלכלה בכלל. כאילו המונח "צמיחה" לא היה קיים בלקסיקון הישראלי אילולא הייתה קרן יוזמה לפני 15 שנה.

ההבדל בין ההיי-טק הישראלי לבינלאומי, בין קימונדה לטאואר, ניכר. קימונדה - עד לפני כשנה חברה מצליחה - הייתה יכולה להיות המודל למה שרוצים לראות בישראל. אבל כדי שנראה קימונדה מקומית מתרוממת, צריך ללמוד מהתנהלותה בימים הפחות יפים. גם על סף קריסה, ועם ספקולציות להתערבות ממשלתית, יודעים מנהליה את מקומם. *