זה לא סוד שחלק ממשבר האשראי הנוכחי הוא תוצאה של חבילות תגמולים מופרזות שקיבלו מנכ"לים של חברות ציבוריות, ובמיוחד מנכ"לים של בנקי השקעות בשוק ההון האמריקני. עשרות, אם לא מאות מיליוני דולרים שנשפכו עליהם דחפו אותם לקחת סיכונים מיותרים, להשקיע במכשירים פיננסיים מורכבים, ובדיעבד לסכן את עתיד החברות (עיינו ערך ליהמן ברדרס).
זה גם לא סוד שחברי הדירקטוריונים של אותן חברות לא נותרו נקיים, וחטפו חלק מהאש שהופנתה כלפי אותם מנכ"לים, ובצדק. דירקטור, לפחות בתיאוריה, אינו אמור לשמש כחותמת גומי להחלטות ההנהלה, כמו שבעלי המניות אינם אמורים לשמש כחותמת גומי עבור החלטות הדירקטוריון. עם זאת, בניגוד לביקורת שהופנתה כלפי המנכ"לים, את הדירקטורים מן המניין קשה היה להאשים בקבלת חבילות תגמולים נדיבות, והסיבה לכך היא די פשוטה - חבילת התגמול הממוצעת של דירקטור מן המניין אינה מדגדגת את קצה קצות האצבעות של זו הניתנת למנכ"ל, ולכן אינה גורמת לו ללכת שבי אחרי הנהלת החברה.
עם זאת, מחקר מקיף שערך מכון המחקר האמריקני The Corporate Library אולי יגרום לכם לחשוב אחרת. לפני מספר ימים פרסם המכון סקר נרחב על שכר דירקטורים (שאינם מנהלים) בחברות ציבוריות בארה"ב, וממצאיו שהגיעו לידי "גלובס" מגלים, שכהונה כדירקטור מן המניין בחברה ציבורית יכולה להיות מתגמלת כמעט כמו כהונה של מנהל בכיר.
The Corporate Library ערך את הסקר בקרב 3,097 חברות שכללו נתוני שכר של 27,344 דירקטורים. המידע שהיווה בסיס לתוצאות הסקר נאסף ממסמכי Proxy של החברות (מסמך המהווה זימון לקראת אסיפת בעלי מניות של החברה, ובו היא מפרטת את שכר חברי הדירקטוריון ומנהליה הבכירים) שפורסמו עד סוף יולי האחרון. לפיכך, ממצאי הסקר מתייחסים לשכר הדירקטורים בשנת 2007.
תור המניות החסומות
ועכשיו לממצאים, כשהראשון שבהם הוא שיעור העלייה בשווי חבילת התגמול הממוצעת של דירקטור בין שנת 2006 לשנת 2007 - 11.84% - לעומת 12.06% בין שנת 2005 לשנת 2006. "זו הפתעה", כותבים פול הודג'סון וגרג רואל, האנליסטים החתומים על המחקר. "בעוד שקצב העלייה של שכר המנכ"לים באותן שנים הואט, במקרה של שכר הדירקטורים הוא נשאר כמעט על אותה רמה". למרות זאת, כשהסקר צומצם אך ורק לחברות המרכיבות את מדד S&P 500 (שכוללות 3,747 דירקטורים) שיעור העלייה עמד על 10.55%, נמוך מהממוצע הכללי.
מטבע הדברים, The Corporate Library בדק לא רק את שכר הבסיס של הדירקטורים, וכלל בממצאיו גם את שווי האופציות ו/או מניות חסומות שהוקצו לו ואת שאר מרכיבי תגמול אחרים |. כאן גילה הסקר כי השווי הממוצע של חבילת המניות שמקבלים חברי הדירקטוריון יחדיו גבוה פי ארבעה מהשווי הממוצע של האופציות שניתנו להם (159,747 דולר לעומת 38,432 דולר). "זה מוכיח שמדיניות הענקת מניות חסומות הפכה לנפוצה יותר מהענקת אופציות למניות", כותבים הודג'סון ורואל. לדבריהם, במקרה של חברות מדד S&P 500 מדובר על פער משמעותי יותר של פי 15 (740,049 דולר לעומת 48,327 דולר).
עוד עולה מהסקר של The Corporate Library, כי שווי חבילת התגמול הממוצעת לדירקטוריון כולו (כולל המרכיבים השונים) הוא 890 אלף דולר בקירוב, ואילו במקרה של חברות מדד S&P 500 מדובר על 2 מיליון דולר בקירוב.
The Corporate Library בחר גם לבדוק מי הם עשרת הדירקטוריונים הכי יקרים, לאמור מי הן החברות שחבילות התגמול שהן מעניקות לחברי הדירקטוריון שלהן הן המפנקות ביותר. במקום הראשון התמקמה חברת Freeport McMoRan Copper&Gold, חברת כרייה שנסחרת לפי שווי של 6.4 מיליארד דולר, שתגמלה אשתקד את חברי הדירקטוריון בה בחבילות בשווי כולל של 14.7 מיליון דולר. במקום השני התמקמה חברת Gilead Sciences, חברת ביופארמה שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 43.6 מיליארד דולר, עם שווי תגמול כולל של 9.3 מיליון דולר, ואילו במקום השלישי התמקם לא אחר מבנק ההשקעות האמריקני גולדמן זאקס עם שווי תגמול כולל של 6.4 מיליון דולר. במקרה של שלוש החברות לעיל, כמו גם שבע הנותרות, רוב השווי של החבילות נובע משווי האופציות שהוענקו לדירקטורים.
היחידה מבין העשר שלא העניקה לחברי הדירקטוריון אופציות אך תגמלה אותם במניות חסומות היא חברת Potash, המתחרה של כי"ל הישראלית. Potash, שנסחרת לפי שווי של 16.1 מיליארד דולר, מוקמה שישית עם חבילת תגמול כוללת של 5.9 מיליון דולר.
שני נציגים לדל
ומהכלל אל הפרט. The Corporate Library בדקה גם מה שווי חבילת התגמול הממוצעת לדירקטור יחיד, וכאן עומד המספר על 120 אלף דולר בקירוב - 55 אלף דולר מתוכם כשכר בסיס, וסכום דומה כשווי של אופציות למניות. במקרה של חברות מדד S&P 500 מדובר על שווי חבילה ממוצע של 194 אלף דולר בקירוב - 80 אלף דולר מתוכם כשכר בסיס, ו-88 אלף דולר כשווי אופציות.
לבסוף, מפרט The Corporate Library את הרשימה היותר מעניינת - עשרת הדירקטורים היקרים ביותר. במקום הראשון ממוקם מייקל א. מיילס (Michael A. Miles) דירקטור בענקית המחשוב Dell. מיילס, בן 68, מכהן כדירקטור בדל מזה 13 שנה, ומחוץ לכותלי דל הוא מכהן כשותף בחברת ההשקעות Forstmann Little ובעברו היה יו"ר ומנכ"ל פיליפ מוריס. עלות השכר הכוללת של מיילס עמדה אשתקד על 4 מיליון דולר בקירוב, רובה ככולה נובעת מתשלום שהוענק לו בגין אופציות "בתוך הכסף" שפקעו. שכר הבסיס של מיילס עמד על 90 אלף דולר "בלבד".
במקום השני ממוקם מרלין ריי רובינס (Marlin Ray Robbins), דירקטור בחברת Mannatech, המשווקת תוספים תזונתיים ונסחרת לפי שווי צנוע של 58 מיליון דולר. רובינס, שנמנה על מייסדי החברה, קיבל אשתקד חבילה בשווי של 3.9 מיליון דולר, רובה בשווי של אופציות למניות. במקום השלישי התמקם דירקטור נוסף בחברת דל - דונלד ג'יי. קארטי - שעלות שכרו עמדה על 3.8 מיליון דולר, וההסבר כאן זהה למקרה של מיילס.
אם מנכים את שווי האופציות והמניות החסומות מתקבלת תמונה מעט שונה. הדירקטור שקיבל את שכר הבסיס - במזומן - הכי גבוה הוא ארתור מ. זיסקינד (Arthur M. Siskind) מחברת ניוז קורפ שבבעלות רופרט מרדוק. זיסקינד, מסתבר, אינו "סתם" דירקטור, ומכהן כיועץ בכיר למרדוק, יו"ר ומנכ"ל החברה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
