ההצגה הכי טובה

לקראת שידור הפריימריז בליכוד, הערב (ב') 21:40, 23:30 בערוץ 1

את אותן שעות שידור בדיוק, ייחד הערוץ הראשון לפני פחות משבוע לפריימריז במפלגת העבודה. אלא שאז קרה מה שקרה עם המחשב, וכל העסק המנומנם בלאו הכי, שבר שיאים של חוסר התעניינות ציבורית. בליכוד זה לא יכול לקרות, והכוונה היא לרוח המנומנמת ששרתה מעל הבחירות במפלגת העבודה. בליכוד הכל אישי, הכל גדול. כשמנצחים - מודים לאלוהים, כשמפסידים - נעלבים עד עומק הנשמה.

ראיון טלוויזיוני לא יתקיים אם אין מאחוריו לפחות עשרה גברים שמעשנים בעצבנות ובחרדה, שמא מישהו ממכריהם מפספס את רגע התהילה שלו, חרדה שמתחלפת בחיוך של הקלה כשהם מדווחים בנייד שהנה, ראו אותם בטלוויזיה. בסיכום הפריימריז בעבודה דיבר יושב הראש על ההליכה לאופוזיציה - ולמחרת העלה קמפיין אנדרדוגי (ודווקא חמוד) במיוחד. כאן כבר תופרים חליפות, יודעים שהפריימריז עשויים למנות את השרים בממשלת הצללים של נתניהו. כאן יש פייגלינים, כאן כבר מדברים על אפליה עדתית, כשמכלוף מנתניה מעיר ליו"ר שבין "המומלצים" שלו יש בעיקר, שומו שמיים, אשכנזים.

קרב מיקרופונים, שולחנות הפוכים - תודו חברים, שלפחות מבחינה טלוויזיונית כנראה רק הליכוד יכול. אני מחבב מאוד את ג'ומס למשל, אבל אעדיף לראות מרתון של "מפרץ האהבה" תחת לצפות בפריימריז במפלגת השמאל שלו. יש לי סימפטיה לכמה מראשי מפלגת העבודה, אבל אפילו משחק של מכבי נתניה בעידן מתיאוס כבר מלהיב יותר מהפריימריז שלהם. לעומתם, הליכוד? לא נראה לי שאצביע ליכוד, אבל בשביל משדר הסיכום של הפריימריז שלו המציאו את הטלוויזיה. אל תחמיצו. *

עוד משהו לצפות בו הערב: ערבי טוב

"לורנס איש ערב", ב' 22:00, הוט פריים

לפעמים נדמה שכל הפרק הזה בהיסטוריה מוקצה אצלנו מחמת מיאוס, אבל בעת שהדיפלומטיה האנגלית חיזרה אחרי התנועה הציונית כמפתח לליבה של יהדות העולם, חיזור ששיאו בהצהרת בלפור, פעלו כוחות אחרים של ממשלת הוד מלכותו כדי לקרב אליהם את מנהיגי ערב.

הסיפור הגדול ביותר של הקשר האנגלו-ערבי, היה סיפורו של לורנס איש ערב, שכרגיל בסיפורי המזרח הקרוב, נעטף הגרעין ההיסטורי שלו בשכבות רבות של רומנטיקה. כיאה לתקופה שבה יצרו במאים גדולים אפוסים היסטוריים ארוכים, גם כאן רוקם דיוויד לין עלילת "אלף לילה ולילה" שאורכה יותר משלוש שעות, אך כיאה לבריטים, ובהיעדר הקיטש ההוליוודי, התוצאה מצוינת: מהרגע שבו יוצא הקולוניאליסט האנגלי אל המזרח, דרך התאהבותו בשבטים "הברברים" ובאורחות חייהם, ועד לשבר שביחסיו עם הפוליטיקאים ההפכפכים, בני ארצו. פיטל אוטול הוא לורנס ולצדו אלק גינס הנפלא בסרט מיושן מעט, אך עדיין מלא קסם למרות 46 שנותיו. *