דופקים, דפוקים ונדפקים

כתבו על החיים שלך השבוע, וזה לא נראה טוב. איך זה שלא ידעת מזה?

א.

זוהי תקופת טרום בחירות, והפוליטיקאים רק מחפשים דברים להגיב עליהם. רשימת הליכוד? לכל אחד יש מה לומר. המצב הכלכלי? כל אחד פרופסור. הפצצה האיראנית? כל אחד אסטרטג. רשת הביטחון? כל אחד רפורמטור. שחיתות, שביתות, תאונות, מזג אוויר, פשע מאורגן, עוני, ספורט, אנרגיה, סביבה - לא משנה מה, לכל פוליטיקאי יש משנה סדורה בנושא, שאותה ישמח דוברו להעביר אליך.

אבל מה? באמצע השבוע יצא דוח מצב זכויות האדם בישראל, שהוציאה האגודה לזכויות האזרח. דוח קשה, כמעט שמונים עמודים של הארד קור. אפשר לקרוא שם על מגמות גוברות והולכות של פגיעה בזכויות של כולנו: זכויות לבריאות, לקיום בכבוד, לחינוך ולדיור; על גידול באפליה ובפערים בין יהודים ללא-יהודים, בין מרכז לפריפריה, על איומים חדשים הנשקפים לחופש הביטוי ולזכות לפרטיות. הפערים בחברה הישראלית הם הגדולים ביותר בעולם, לעזאזל, למעט ארצות הברית.

על הדוח הזה אף אחד לא הגיב. לא הליכוד, לא העבודה, לא קדימה, לא אף מפלגה אחרת (כמעט). דממה. זכויות אזרח? אקסקיוז מי? איי דונט אנדרסטנד. פתאום כולם חירשים, אילמים, ובעיקר עיוורים. שאלתי השבוע כמה כתבים פוליטיים על הדוח - הם אפילו לא שמעו עליו.

להתאכזב מפוליטיקאי ישראלי? אין הרבה דברים יותר אידיוטיים שאדם יכול לעשות לעצמו. ובכל זאת, גם השבוע הצלחתי. איזו מין חבורה היא זו, שמרשה לעצמה להתעלם מדבר כל-כך מהותי, כל-כך בסיסי, כמו זכויות אזרח. לבני, ברק, נתניהו - איפה הם? איפה הם כשזכויות האזרח הבסיסיות שלנו, של כולנו כמעט, נרמסות?

אז כן, זה אידיוטי להתאכזב מפוליטיקאי. ובכל זאת, מדי פעם מותר. מדי פעם צריך.

ב.

מה יש שם בדוח? אם לתמצת אותו, אז ככה: התחוורה לי שוב העובדה הידועה, עובדה שגם נכתבה פה, ולא רק פה, ולא פעם: אם אתה גבר, אשכנזי, בריא, יהודי יליד הארץ, רצוי דור שני או שלישי, חופשי, עובד וגר במרכז הארץ - מצבך עלא כיפק, לפחות באופן יחסי. אם אתה כל הדברים האחרים - אישה, עולה חדש, נכה, גר בפריפריה או אסיר - אכלת אותה, יא חביבי, ואכלת אותה בגדול. אם בנוסף לכל זה אתה גם ערבי, בכלל הלך עליך.

שיעור תמותת התינוקות בפריפריה הוא כפול משיעור תמותת התינוקות במרכז; מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלויות בישראל הוא הקשה ביותר מבין מדינות המערב; זכויותיהם של עובדים רבים מופרות; הפער בין אשכנזים למזרחים נותר בעינו; נשים נמצאות בתחתית סולם ההכנסה; מצבם של העולים מאתיופיה מחפיר, אזרחי ישראל הערבים מופלים באופן שיטתי, גזעני ומרושע; והאפליה בשטחים מזכירה את משטר האפרטהייד. והרשימה נמשכת ונמשכת: פליטי עבודה, עובדי קבלן, עובדים סתם, אזרחים. באיזשהו שלב בקריאת הדוח אתה מתחיל לחפש את השם שלך בתוכו, או לפחות את הסעיף המתייחס אליך.

ומה ש(לא) יפה זה שאתה גם מוצא. כי בסופו של דוח, גם אם אתה כמוני - גבר, אשכנזי, בריא, יהודי יליד הארץ, רצוי דור שני או שלישי, העובד והגר במרכז הארץ, ששריריו משורגים, חזהו רחב, שיערו שופע, מבטו חודר, ובחורות נופלות לרגליו כעלים בשלכת - גם אתה נדפק. גם זכויותיך נפגעות, שלא לומר נרמסות. אתה חושב שזכית בלוטו, אבל גם אתה דפוק.

יש אנשים שעוקבים אחריך, הם אוספים עליך פרטים שלא צריכים להיות בידיהם וסוחרים בהם, הם מוציאים תדפיסים של השיחות שלך, עוברים על התוצאות של הבדיקות שלך, הם פוגעים בזכותך להתפרנס, להתאגד, לצאת לפנסיה, לגור בבית משלך. הם אפילו פוגעים בזכות הכי לגיטימית והכי פשוטה ואנושית: להתאהב, להתחתן, להקים משפחה. אתה חייב להתאהב באדם הנכון לשיטתם, להתחתן לפי הכללים שלהם, ולהקים את המשפחה שהם חלמו עליה. הם - לא אתה.

זו המדינה שלנו. דווקא הייתי מעוניין לשמוע מה יש לשלישייה המתחרה על הזכות לשלוט בנו לומר על כל זה, ואם אפשר גם לשמוע מה התוכניות שלהם לפתור את המצב.

אין צ'אנס. לא נשמע מילה על דוח מצב זכויות האדם של האגודה לזכויות האזרח, מהסיבה הפשוטה שמדובר בדוח של שמאלנים. ברגע שמופיעה בו המילה "כיבוש", ברגע שמופיעה בו המילה "אפרטהייד" - דינו נחרץ. הוא נזרק אל פח האשפה של יפי הנפש, מתויק ונקבר בתחתית של איזו ערימה.

ג.

הכול נורא מדכא בדוח, ומשפט אחד מדכא במיוחד: "המכשול העיקרי למניעת אפליה בישראל הוא היעדר הפנמה אמיתית של ערך השוויון בחברה הישראלית". כאילו שלא ידענו, ובכל זאת. יש דברים שצריכים להיכתב ולהיקרא שוב: מה שיש לנו פה זה היעדר הפנמה אמיתית של ערך השוויון בחברה הישראלית. או במילים אחרות, מה שיש לנו פה זה עסק עם חברה גזענית, אדישה ואטומה, שבראשה ממסד אלים, מרושע, וכמובן גזעני. אנחנו חיים במדינה גזענית. כאילו שגם את זה לא ידענו, ובכל זאת. יש דברים שצריכים להיכנס בהם ראש בראש פעם בכמה זמן.

הדוח הזה - אתם באמת צריכים לקרוא אותו. לא רק אם אתם שמאלנים. זו גם הסיבה שלא פירטתי את העוולות הנעשות לערבים ולפלסטינים, בשביל שלא תזרקו גם את הטור הזה אל פח האשפה. יודעים מה, עזבו את הפלסטינים ואת מה שקורה להם. תקראו את הדוח הזה: הוא גם עליכם. למעשה, הוא בעיקר עליכם.

ד.

ואם חשקה נפשכם בעוד חומר קריאה מעודד ומשמח, שווה לעיין גם בדוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת. איזה דיכאון, אלוהים. עלייה משמעותית בשיעור העניים העובדים, כל נזקק חמישי מדווח כי חשב לשים קץ לחייו בשל מצבו, לעשירית מהנזקקים מת אדם קרוב עקב חוסר יכולת לממן טיפול רפואי, 36% מהם חווים רעב, 7% פוחדים למות ברעב. עלייה של 33% בהוצאת ילדים מהבית עקב המצב הכלכלי. אלה רק מעט דברים שדליתי בקופי-פייסט מזדמן. יש עוד מלא כאלה. התחזית ל-2009, אגב: קריסה של רשת העמותות אם לא תהיה התערבות ממשלתית.

שני הדוחות משלימים זה את זה, כמובן. על מנת לקבל את התמונה השלמה של ישראל נכון לעכשיו, כדאי גם לקרוא את מדורי הכלכלה, לנהוג שעה בכל בוקר, וללכת למשחק כדורגל בליגת העל. הנועזים מוזמנים לנסוע לנתניה.

ה.

האשמתי את הפוליטיקאים, אבל הם לא האשמים היחידים. ממש לא. גם ידיה של התקשורת לא נקיות. במהדורות החדשות נתנו לדוח זכויות האדם כתבה של שלושים שניות, וגם בעיתונים הוא זכה רק למאמרי דעה ספורים. זעקה לא קמה. מה שאמור היה להרתיח את דמו של כל אדם מהיישוב עבר בשקט. כל עבריין שנרצח מקבל פי מאה זמן מסך ופי אלף מילים. כל אידיוט בתוכנית ריאליטי מקבל פי מיליון תשומת לב. כל ראיון שנותן נשיא ארצות הברית מנותח פה עשרות פעמים. אבל בעניין זכויות אזרח - שתיקה. התקשורת אשמה. היא מעלה בחובתה האזרחית. העיקר שלא יגידו שהיא שמאלנית. העיקר להמשיך ולהאביס את העם בקש.

ו.

אבל למרות הכול אני אופטימי. לא שיש לי נתונים להסתמך עליהם, או דוח סודי שהופק במיוחד בשבילי. זה גם לא שהמציאות נותנת לי איזו סיבה להניח שמחר יהיה טוב יותר ושמחרתיים יהיה גן עדן. ממש לא. ולא רק מבחינת המדינה זה לא נראה טוב. גם מהבחינה האישית מוכרחים להודות שבסוף נמות. ובכלל, כל היקום הזה, בסופו של דבר, הולך להתפוצץ. כלומר, אין ממש הרבה סיבות לאופטימיות.

אבל במהלך החיים האלה ראיתי אופטימיים וראיתי פסימיים; ומה אני אגיד לכם - עם האופטימיים יותר כיף.

דוח מצב זכויות אדם

דוח העוני האלטרנטיבי

הרהור

לבני, ברק, נתניהו - איפה הם כשזכויות האזרח שלנו נרמסות? זה אידיוטי להתאכזב מפוליטיקאי, אבל מדי פעם צריך

http://dror.notes.co.il