הרפובליקה העצמאית המערבית-מזרחית דיוואן, כפי שאני אוהב לכנותה, התחילה ניסוי בלתי צפוי ב-1999. מוזיקאים צעירים מישראל, לבנון, סוריה ומהרשות הפלשתינית מתכנסים מדי שנה ומופיעים בכל העולם, כסמל לדו-קיום.
המוזיקאים שלנו עברו תהליך קשה ולמדו איך לבטא את עצמם תוך כדי הקשבה לנרטיב של חבריהם לתזמורת. אינני יכול לתאר לעצמי דרך טובה יותר ליישם את הסעיף הראשון והחשוב ביותר בהכרזת זכויות האדם של האו"ם: כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם, הם בעלי מחשבה חופשית ומצפון, ועליהם לנהוג זה בזה באותה רוח של אחווה.
לצערנו, במזרח התיכון כיום לא כל בני האדם שותפים לאותו החופש, לאותם הערכים והזכויות. תזמורת דיוואן המערבית-מזרחית היא ארגון מוזיקלי, לא ארגון פוליטי, אבל במשך שישה שבועות בשנה היא מספקת לחבריה צורך בסיסי אחד, והוא שוויון. זוהי אוטופיה בלב מציאות קשה. אותם שני צעירים אשר נתקלים זה בזה במעבר הגבול בתפקיד שומר גבול ואזרח תחת הכיבוש, יושבים זה לצד זה בתזמורת, מנגנים את אותה המוזיקה, שואפים יחדיו לביטוי של שלמות מוזיקלית, ושניהם אחראים לתוצאה באותה מידה.
מוזיקה, בניגוד לכל צורה אחרת של אמנות, דורשת את היכולת לבטא את עצמך תוך מחויבות ותשוקה מוחלטות ולהטות אוזן קשובה ורגישה לקול אחר שעשוי לסתור את הכרזתך שלך. בלי מוזיקה, אין סיכוי ששיחותינו יהיו פורות ומעשירות באותה המידה. הנסיבות במזרח התיכון יוצרות יותר מדי חוסר שוויון, והתנאי לכל דיאלוג הוא שוויון. ללא שוויון לא ניתן לנהל דיאלוגים אלא רק מונולוגים, אשר מייצרים אפקט דרמטי מצוין בתיאטרון, אבל גורמות לנזק בל יתואר בחיי היומיום.
בעיני הסימפוניה של בטהובן כולנו שווים. בין אם אנחנו מישראל, לבנון, פלשתין, מצרים, ירדן, אירן, טורקיה או סוריה, עלינו לגשת למוזיקה באותה ענווה, סקרנות, ידע ותשוקה. הגישה שעלינו לנקוט כלפי מוזיקה גורמת לנו לפתח את ההיגיון והמצפון שהסעיף הראשון בהכרזת האו"ם מתאר בצדק כמאפיינים מולדים של כל אדם באשר הוא. מוזיקה מאפשרת לכל חבריה הישראליים של התזמורת ללוות נגן אבוב מצרי בזמן סולו אבוב, ולחבריה הערביים של התזמורת ללוות חלילן ישראלי בזמן סולו חליל, מפני שהמוזיקה יוצרת רוח אמיתית וקלילה של יצירתיות ואחווה.
אני נושא את התואר שליח שלום של האו"ם, באמונה שהוא מעניק לי את הזכות והאחריות לפעול נגד הבורות ולשאוף להשיג שוויון אמיתי בכל דרך שאוכל. ללא שוויון אין צדק, וללא צדק אין שלום.
בן האדם אינו רוצה להיות תלוי באחרים, אבל הוא יודע שלא ניתן להשיג עצמאות מוחלטת. ולכן דרך החיים היעילה ביותר היא תלות הדדית. דבר זה הגיוני לחלוטין בעולם המוזיקה אך למרבה הצער רחוק מאוד מהמאפיינים של המזרח התיכון בימינו. ב-15.12 תופיע התזמורת המערבית-מזרחית דיוואן באו"ם ולרגע קל נצפה במחזה נדיר של דו-קיום, בתקווה שהמוזיקה תמשיך לשאת את הבשורה אל רחבי האזור.
הכותב הוא מנצח, מייסד התזמורת היהודית-ערבית דיוואן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
