אתמול היה טוב

מוטי ארואסטי חושב שהיא הפכה ל"פלסטיק", מיקי ברקוביץ' חושב ש"כבר אין חוד לחנית", מוטי דניאל אומר שהשחקנים של היום "לא מבינים באמת מה זה מכבי", וחן ליפין מודה שהיום "זה בסך-הכל מועדון כדורסל פרטי" ; 4 סמלים של מכבי ת"א בעבר מנסים להסביר מה קרה לקבוצה שהחלה לשחק ביד-אליהו והתעוררה בהיכל נוקיה

מכבי השתנתה. זו כבר לא מכבי של פעם. פעם היה ככה, והיום זה ככה. פעם זה היה יד אליהו אפוף עשן סיגריות, היום זה היכל נוקיה של ההיי-טק. לא מעט אנשים מנסים לשים את היד על השינויים שעברה מכבי ת"א בעשורים האחרונים. חלק מדברים על מסחור יתר שנכנס לקבוצה, חלק טוענים שהנקודה העיקרית היא הפתיחות כלפי חוץ שהפכה לגורם מפריע, אנשי מקצוע תמיד יטענו שהכל מתחיל ונגמר בבחירת שחקנים.

בניסיון להבין במה שונה מכבי הישנה מזו החדשה, דיברנו עם ארבעה סמלים ששיחקו בקבוצה ב-30 השנים האחרונות. מהימים של וירטון ובלגרד וסוף שנות השבעים ועד ימי נוקיה הנוצצים והשואו הגדול. כולם עדיין מגיעים למשחקים בהיכל, אבל מודים שזה כבר לא מה שהיה. או כמו שכינה את זה מוטי ארואסטי: "התחושה היא של פלסטיק".

מיקי: "אין חוד לחנית"

מיקי ברקוביץ' שיחק 16 עונות במכבי ת"א כולל זכייה בשני גביעי אירופה. אחד המייסדים של תורת המכביזם. "אם אני צריך לשים את האצבע על השוני הגדול ביותר בין אז להיום, אז זה קודם כל זה ההתנהלות הפנימית במועדון", הוא אומר. "פעם הכל היה נעשה בחדרי חדרים, לא יצא שום דבר החוצה לתקשורת. עד היום יש דברים שלא יודעים אותם. יש לזה משמעות גדולה. היום כל אחד בהנהלה מושך לכיוון אחר וזה פוגע במערכת. יש חילוקי דעות בין הבעלים, ואין חוד לחנית. לגבי השחקנים, אין להם אותה מחויבות כמו בעבר. מכבי הפכה למקום פרנסה עבורם. היום אני כאן, מחר אני בקבוצה המתחרה".

* מכבי ההיא, שלכם, עוד קיימת בכלל?

"העידן שלנו נגמר. זו כבר לא מכבי שהכרנו. פעם כולם היו לוקחים את הכאב הביתה אחרי המשחק: ההנהלה, השחקנים והאוהדים. היום זה הפך במאה אחוז לשואו. האווירה בהיכל היא של NBA, האולם, השעונים, המעודדות. אני לא שולל את זה, רק שזה הפך את הכל לעסק. מבחינה מסחרית ושיווקית ההנהלה לקחה את מכבי של היום הרבה מאוד קדימה, אפילו מעבר לאירופה, וזה לזכותם".

* האובר-מסחור מחליש את הקבוצה מבחינה ספורטיבית?

"אני לא חושב. בסופו של דבר זה מחזק אותה. עוזר לה למכור כרטיסים ולמנף את השם של מכבי. אין מה לעשות, זה עסק שצריך להכניס כסף".

למרות שברקוביץ' ראה לא מעט מאמנים בתקופתו במכבי, יש לו מה להגיד על פיטוריו של אפי בירנבוים. "מאוד לא אהבתי את מה שעשו לאפי, הן בהיבט המקצועי והן בהיבט התקשורתי. אלה שנתנו לו את שרביט האימון והפיקוד היו צריכים ללוות אותו עוד זמן. ואם כבר החליטו את מה שהחליטו, אז הפיטורים הללו לא היו צריכים לעשות מעל גבי התקשורת. במכבי שכחו אולי שמאחורי אפי עומדת משפחה ורגשות. הייתי מצפה אולי מקבוצות אחרות שינהגו ככה, אבל לא ממכבי. במיוחד שיושבים שם אנשים מאוד מכובדים בראש הפירמידה. אבל בסופו של דבר כשהכסף מדבר הצדק שותק".

* כמה אתה מעורב ומגיע לראות משחקים?

"אם אני בארץ, אני מגיע לכל משחק בהיכל. אבל אני בא יותר בשביל השואו. זו בסך הכל הצגה. עם מוטי (ארואסטי) אני מדבר כל יום, ותמיד עולה המצב של מכבי בשיחות בינינו. בסך הכל מכבי מתנהגים אליי יפה, ויש לי שני כרטיסי כבוד ומכבי דואגים לכבד את העבר. אבל זה כבר לא מה שהיה".

* אם היית יכול לבחור באיזו תקופה לשחק, זו שלך או זו של היום?

"התקופה שאני שיחקתי היתה התקופה הכי יפה שלי, של שמעון מזרחי ושל מדינת ישראל. הייתי לוקח את התקופה שלי עם הכסף של היום, והייתי מסודר לכל החיים. מה שאנחנו הרווחנו במכבי בשנה מרוויחים שם היום בחצי חודש".

דניאל: "שחקנים לא מתחברים למערכת"

מוטי דניאל ששיחק במכבי עד אמצע שנות התשעים מסכים שזו לא אותה קבוצה שעזב. "מכבי שונה היום לגמרי לעומת התקופה שלי. מועדון אחר לגמרי, מסחרי לכל דבר. את השינויים התחלתי להרגיש כבר בתקופתי, וכשאני יצאתי ממכבי אחרי 9 שנים זה כבר היה מועדון אחר לגמרי ממה שנכנסתי אליו. השינוי הכי בולט הוא אמנם בחוסר היכולת לשמור את הדברים שקורים בתוך המערכת. אבל זה לא קשור רק למכבי, וצריך לייחס את זה לעובדה שהיום המידע הוא הרבה יותר נגיש לכל אחד. עיתונים, אתרי אינטרנט, רדיו, כל אחד מכניס יד ורוצה לדעת מה קורה בקבוצה. אם זה תלוי בשמעון, הוא היה רוצה להחזיק את הדברים בפנים, אבל זה כבר לא תלוי בו. שמעון כבר לא לבד, יש אנשים שרואים את הדברים אחרת ממנו. היום עשרות אנשים כותבים על מכבי. בתקופה שלי היו שניים שכתבו, ועוד אמרו להם בדיוק מה לכתוב".

אגב שמעון מזרחי, דניאל מגלה שגם בתקופה בה שיחק ושבה מזרחי נחשב לכוח העיקרי במערכת, מתחת לפני השטח הדברים היו שונים. "דייויד פדרמן כבר אז היה מעורב מאוד במה שקורה במכבי והזיז דברים בדרך שלו. היום הוא יותר נכנס לעניינים ויותר בפרונט, אבל דייויד היה שם עוד לפני שהגעתי למכבי ב-1987. בלי לפרט יותר מדי, אני יכול להגיד שכבר אז הוא היה מורגש בהחלט בכל מה שקרה בקבוצה".

דניאל טוען שחוסר החיבור בין השחקנים לעבר של הקבוצה הוא גורם מכריע בשינוי שעבר המועדון. "יש היום המון שחקנים בקבוצה שבכלל לא יודעים מה זה מכבי ת"א. בשבילי להיות במכבי זה היה משהו אחר, לא רוצה להגיד משימה או שליחות, אבל אתה מרגיש שאתה חלק ממשהו גדול, והמחויבות שלך נגזרת מזה. בתקופתי היו מעט מאוד שחקנים שלא הצליחו להתחבר ולהיות חלק מהמערכת. בשנים האחרונות יש יותר שחקנים שלא באמת שייכים למערכת ומשחקים במכבי, ואני חושב שזה אחד הדברים העיקריים שמחליש אותם. ליאור אליהו הוא אחד הישראלים הבכירים במכבי, והוא בקושי הגיע לפני יומיים. קצת קשה לבקש ממנו שיחנך דורות של זרים שנוחתים כאן.

"זרים הם גם מרכיב משמעותי בהבדלים בין אז והיום. פעם זרים היו באים למכבי והיו ברוב המקרים הופכים לחלק מהמועדון. היום זרים באים והולכים, ואחרי יום שוכחים שהם היו פה. זה פוגע בהזדהות עם הקבוצה ועם המחויבות של השחקים".

לגבי עניין המיסחור, האם הוא פוגע בקבוצה או מחזק אותה, דניאל טוען ש"גם בתקופה שלי היו נסיעות למשחקים מול קבוצות NBA מתוך רצון לשווק את מכבי. גם אז זה היה קשה ואנחנו השחקנים אמרנו שזה מוגזם. אבל אתה לא יכול לבנות תקציבים של מיליוני דולרים ולהגיד אני לא נוסע לכאן או לא נוסע לשם. כל עוד נסיעה כזאת מקדמת את האינטרס הכלכלי, זה בסדר. טרטורים מסחריים כאלו הם חלק מהעניין ותמיד יהיו".

את האופן בו פוטר אפי בירנבוים ממכבי, דניאל לא משייך דווקא להתנהלות של מכבי הנוכחית. "גם בלאט אכל קש כשאימן את מכבי, וגם רלף קליין פוטר ממכבי. מה שעשו לאפי לא קשור למכבי של השנים האחרונות. בסופו של דבר אין פיטורים יפים. זה מזכיר לי שקטש מונה למאמן מכבי בעונה שעברה, הוא התקשר אליי ושאל מה אני חושב על זה. אמרתי לו 'עודד, קיבלת חרא של הצעה, שאי אפשר לסרב לה'. זה הג'וב של מאמן מכבי, זה קצת כמו קזינו: כל אחד בטוח שהוא הולך לצאת משם מיליונר ולהצליח בגדול, למרות שרק מעטים יוצאים מרוויחים. בכל מקרה, אני לא מקבל את עניין הזובור שאומרים שנעשה לאפי. דווקא אני חושב שההנהלה עבדה מהר ונכון עם פיני, וזה לזכותם. זה עסק פרטי של הבעלים ומותר להם לעשות מה שהם רוצים".

* אתה מגיע למשחקים של מכבי בהיכל?

"אני מגיע להיכל. אני לא אוהד של מכבי, אבל אני אוהב כדורסל. להגיד שמכבי מרגשת אותי? זה לא יהיה כל כך אמיתי להגיד. אין לי את הריגוש המובנה של אוהד. אני צריך קבוצה טובה בשביל להתרגש. כששאראס שיחק במכבי זה ריגש אותי הדברים שהוא עשה שם, מאז זה כבר לא חזר".

* אין שמחה לאיד?

"לא. למשל במשחק מול מלאגה רציתי מאוד שמכבי ינצחו. זה היה המשחק הראשון של פיני ואני מאוד אוהב את פיני ואת הדרך שלו, כי הוא היה המאמן הראשון שלי בגיל 15. בוותיקים אנחנו נפגשים בימי שישי ושם יש דיון מרכזי על המשחק של מכבי ביום חמישי. ניתוחים אינטליגנטים כאלו".

ליפין: "מעדיף את השמרנות של פעם"

חן ליפין שיחק בסוף תקופת מיקי-מוטי, ונכנס לעידן דורון ג'מצ'י והשנים נטולות התארים באירופה. ליפין טוען שתהליך ההתמסחרות של מכבי הוא עניין טבעי שאין ממנו מנוס, "אבל למסחור הזה יש מחיר, והמחיר הוא שהקבוצה נהיית פחות מזוהה עם העם. זו כבר לא הקבוצה של המדינה. אלא גוף פרטי, וזו בסך הכל קבוצה שמייצגת את המועדון. מכבי שלנו היתה יותר משפחתית. דברים היו מתנהלים בתוך הקבוצה".

* מה יותר מתאים למכבי, השמרניות של פעם או הפתיחות של היום?

"אני יותר אהבתי את הגישה השמרנית. אהבתי את הגישה של שמעון, שמלוק ואריה ברנוביץ'. אני באופן אישי לא הרגשתי את הסגירות והשמרנות שמדברים עליה, אלא הרגשתי משפחה חמה תומכת. מעבר לזה, אני חושב שמכבי של היום היא יותר מדי מוחצנת, להבדיל ממכבי של פעם שהיתה קבוצה הרבה יותר צנועה מזו של היום. גם בעניין אפי בירנבוים והפיטורים שלו, בזמני הדברים היו נסגרים בחדרי חדרים ולרוב לא היו מושפעים מהלך הרוח שבחוץ. היום הדברים יוצאים החוצה לפני שהם אפילו קורים, וזה מזיק מקצועית לקבוצה. אני לא נכנס לצד המקצועי של ההחלפה של אפי, אבל את הדרך מאוד לא אהבתי".

* אתה מגיע הרבה למשחקים?

"מגיע לחלק מהמשחקים, בשבוע שעבר הייתי במשחק נגד ציבונה. אבל אני בעיקר רואה בטלוויזיה. לא יכול להגיד שאם מכבי מפסידה אני באבל, אבל זה מועדון שגדלתי בו ואני מזדהה איתו וחשוב לי ואכפת לי ממנו".

ארואסטי: "ראש אחד עדיף"

אצל מוטי ארואסטי הדברים יותר מורכבים. הוא נשמע הרבה יותר מסוייג, ושומר דברים בבטן. "בתקופה שלנו היתה שליטה בלעדית של שמעון ושמלוק, והם אלו ניהלו את המחלקה בלבד. ההחלטות היו מהירות, בטלפון או בישיבה קטנה. היום זה אחרת, זו חברה בע"מ, עם הרבה כסף שמסתובב", הוא אומר. "ברמת הבעלות והניהול, כשאני מסתכל מה קורה היום, אני יכול להגיד שדבר אחד בטוח: ראש אחד יותר טוב משלושה ראשים".

"היום הכל קשור לביזנס במכבי. אני רואה את ההיכל גועש והקהל שמריע, אבל באיזשהו מקום כל מה שקורה סביב הקבוצה הזאת צורם לי. לא יודע איך להסביר את זה. הכל הפך להיות פלסטיק. האוהדים באים לשואו. זה הפך להיות NBA. עוד משחק ועוד משחק".

* אתה מגיע למשחקים?

"אני מגיע רק למשחקי גביע אירופה, אם יוצא לי ואני בתל אביב. אבל בגדול אני לא מתעסק בזה יותר מדי. אני נפגש עם מיקי (ברקוביץ') ומדבר איתו הרבה, וגם עם שוקי שוורץ. אבל אנחנו מחוץ לעסק. כואב לנו שמכבי מפסידים, אבל אנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה".

* אתה נשמע טעון.

"מפריע לי שלא מערבים אותנו ולא מחברים אותנו לקבוצה. היינו יכולים לתרום, בכל זאת שיחקנו יותר מ-15 שנה באגודה. אין לי הסבר למה אנחנו בחוץ. עצוב לי שאנחנו בחוץ, כי מכבי חשובה לנו יותר מכל אוהד. אבל אני מעדיף לא להגיד את מה שאני חושב באמת".

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט

צרו איתנו קשר *5988