הנפילה המביכה של ליאון רקאנטי

"כאשר היה בארץ ישראל ב-1934, הבחין ליאון רקנאטי בכמה וכמה תופעות ומגמות שמבחינתו כאיש כספים היו מעניינות מאוד. הבנקאי הסלוניקאי הגיע מאירופה, שכבר היתה שקועה בתוך משבר כלכלי עמוק. הייצור התעשייתי קפא על מקומו והמערכת הפיננסית היתה נתונה לזעזועים קשים ובקיפאון מוחלט... רקנאטי הבין עד מהרה את מה שהבינו הבנקאים ואנשי העסקים ממרכז אירופה שבאו אף הם באותה עת לארץ ישראל. אסונה של אירופה היה קרש קפיצה לשגשוגה המהיר של ארץ ישראל.

"בשנת 1935, גייס ליאון יהודה רקנאטי את כספי המשפחה, בעלת השם, ההון והכוח בקהיליית יהדות יוון, וכספי משפחות קרסו וחסידוף, יהודים-ספרדים ותיקים בישראל, והקים בנק ארץ ישראל לדיסקונט בע"מ (מתוך ספרם המיתולוגי של שלמה פרנקל ושמשון ביכלר "המיוחסים - אצולת הממון של ישראל" 1984).

בנו של ליאון, דניאל רקנאטי, ביסס כאן את הבנק הפרטי החזק ולימים גם היחיד, שהתמודד, שגשג ויכול לבנקים הממוסדים: לאומי, שהיה בשליטת אוצר התיישבות היהודים, והפועלים, שבשליטת ההסתדרות הכללית. לצד הבנק החל לבסס כאן דניאל, כבר בשנה הראשונה להכרזת העצמאות, קונצרן כלכלי, תעשייתי ועסקי אדיר. שנים אחרי כן היו החברות הבנות, כלל - פעם הקונצרן התעשייתי הגדול בישראל; אי.די.בי - בימיו הקונצרן העסקי הגדול בישראל; ודיסקונט-השקעות - מקפצת הזינוק הראשונה של ההיי-טק הישראלי.

שושלת יוחסין, לא נובו-ריש

ואז בא השבר הגדול. דיסקונט לקח חלק פעיל בפרשת ויסות המניות שהביאה לפשיטת הרגל של הבנקאות הישראלית. המדינה חילצה והלאימה את הבנקים. משפחת רקנאטי הוצאה אל מחוץ לבנק. צאצאיה התפזרו בעולם העסקים העולמי והישראלי. שושלת יוחסין. אצולה. לא נובו-ריש, לא טייקונים, לא יהירים, לא משתכשכים, מתרחקים מכותרות ואירועי יחצ"נות. תורמים גדולים מאוד.

קפיצה בזמן. סוף 2007. ליאון-יהודה רקנאטי, בנו של דניאל ונכדו של ליאון-יהודה, קונה חברה חבוטה, מרוטה ודי נבולה שעמדה על מדף המכירות כמה שנים טובות: גמול. אם בהיסטוריה עסקינן, הרי בימיה הטובים היתה גמול אחד מתאגידי הענק המסתוריים והחשאיים, "אם כל הקרנות", שדרכה שלטו והניעו "מנהיגי" בנק הפועלים וההסתדרות את כספי מבוטחי קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הגירעוניות.

איך הסתבך ליאון, הבנקאי השמרן (דיסקונט), התעשיין הגדול (פעם יו"ר אי.די.בי אחזקות, אי.די.בי פיתוח, יו"ר קונצרן כלל, דירקטור במפעלי נייר, סאיטקס, אלרון, ליפמן, תעשיות מלח ועוד...), איש העסקים האמין (היה יו"ר שופרסל, יו"ר דלק, דירקטור באל-ים, קמהדע, דוראד, כלל ביטוח, מבטח שמיר, חממה טכנולוגית, מדעי החיים, ועוד ועוד) במרק הדלוח של אייל יונה - לא ברור.

מה שכן ברור הוא שליאון רקנאטי, איש התרומות והפעילות החברתית החינוכית השקטה והנדיבה, נפל, תוך פחות משנה, בעצב ובבושה. הפסדי עתק, הערת "עסק חי", בנק הפועלים חילט ערבויות, בנק לאומי דרש פירעון מיידי של חוב.

אבא שלו וסבא שלו מתהפכים בקברם. השבוע התייצב ליאון רקנאטי מול מחזיקי האג"ח, שהלכו בכבוד אחר שמו, ואמר: אני מתנצל, אבל אין לי כסף. "העסקה לרכישת השליטה בגמול היא הגרועה ביותר שעשיתי בקריירה העסקית הענפה שלי... שווי הנכסים אחרים שלי ירד, אין לי אפשרות להשקיע כסף נוסף בגמול, אני גם לא יכול לחזק ביטחונות... אני קורא את הפרסומים הרעים לגבי, המעוותים תמונה שלמה של פעילות עסקית וציבורית שלי במשך 40 שנה.."

stella-k@globes.co.il