הגלקטיקוס של אובמה

יומיים אחרי הבחירות, עטור בהילת הניצחון, יצא הנשיא אובמה לציבור, כשהוא מוקף בצוות היועצים שלו לענייני כלכלה. הוא ידע שמחכים למוצא פיו ושעם כל כבוד לניצחון בבחירות, העניין האמיתי הוא לקיים את ההבטחות. כמועמד שרכב על המשבר הכלכלי והאשים את יריביו שבשלטון באחריות למצב, הוא ידע שבקרוב הוא מקבל את המפתחות ואז הוא יצטרך לגשת אל לב המאפליה הכלכלית, לטבול את ידיו במעמקי הרקב של השווקים הפיננסיים כדי שיוכל להביא בשורה אמיתית לאנשים שהאמינו בו.

"אנו ניצבים בפני האתגר הכלכלי הגדול ביותר של חיינו, ואנחנו מתכוונים לפעול במהירות כדי לפתור אותו", אמר אובמה לכתבים. "אני הולך להתייצב מול המשבר הכלכלי הזה ראש בראש, תוך נקיטת כל הצעדים הנחוצים להקלת המשבר, סיוע למשפחות עובדות ושיקום הצמיחה והשגשוג".

כישראלים השבעים מערכות בחירות והבטחות ריקות, הבטנו במסך בספקנות. כמה פעמים שמענו בכיכר על "שחר של יום חדש" וקיבלנו לילה ארוך וחשוך, כמה פעמים כבר בלענו הצהרות מבטיחות של פוליטיקאים שהיו בעצם סיסמאות של יועצי תקשורת וספין דוקטורס. התקווה של תומכי אובמה זרה לנו. אנחנו כבר מתוכנתים להתאכזב.

אלא שאם מתסכלים היטב באנשים שעמדו ליד הנשיא המיועד, אלה שגם ישבו איתו שעות רבות במהלך הקמפיין, אפשר להאמין שאצל האמריקנים, שלא כמו אצלנו, באמת התכוננו שם לרגע שבו צריך יהיה גם לעשות ולא רק לדבר.

אולי בגלל האיכויות שכל אחד בצוות הזה מביא איתו, אובמה לא מיהר להכריז על שר האוצר שלו. שניים מהם כבר היו בתפקיד הזה, אבל כמי שרץ על סיסמה של שינוי, ושהסתייג מהילארי קלינטון גם בגלל הממשל של בעלה, אובמה בחר במישהו שלא ישב בקבינט הדמוקרטי האחרון.

המדדים זינקו ב-6%

הבחירה של אובמה בטימותי גייתנר, נשיא הפדרל ריזרב בניו יורק, דווקא התקבלה בוול סטריט בשמחה, ובזינוק של 6% במדדים תוך רבע שעה. המפקח על הסוחרים של וול סטריט אינו אדם כוחני והרגולציה אינה תמיד רע הכרחי שיש להשלים עימו. מבחינתם של הסוחרים בבורסה, גייתנר היה האיש שהוביל את החילוץ של המערכת, יחד עם השר היוצא פולסון ועם יו"ר הפד ברננקי. הם שמחים במינוי שלו לאוצר מפני שהם סומכים עליו שהוא מבין אותם ושהוא יוכל להוביל מהלכים נוספים של הבראה, תוך התחשבות גם בצרכים שלהם.

גייתנר, בן גילו של אובמה, הוא איש שאינו בולט יותר מדי. השקט שלו הוא סימן ההיכר. אנשים שעבדו איתו משבחים את קור הרוח שלו בעת משברים. הוא ישב לא פעם בצוותי חשיבה באוצר האמריקני בשנות ה-90, כעוזרו של לורנס סאמרס, והשנה הוא היה זה שתרם תרומה מכרעת לפתרון שנמצא לבר סטרנס, כדי למנוע ממנו את מה שקרה אחר-כך לליהמן ברדרס.

גייתנר חולק עם הנשיא לא רק את הגיל, אלא גם סוג דומה של ילדות. אביו של גייתנר שימש כיועץ נודד בקרן פורד, וטים הצעיר גדל באסיה ובאפריקה וסיים את התיכון בבנגקוק בירת תאילנד.

המועמדות של גייתנר הועלתה כבר למחרת הבחירות, כך שאפשר להניח שלמרות שהוא לא היה בצוות המשימה של אובמה, (בגלל התפקיד בפד), הוא מכיר מקרוב את הדעות של חברי הצוות ואת הרעיונות שהם הכינו. גייתנר אולי לא מוכר כמו הדמויות האחרות בצוות, אבל הוא בקיא במהלכים פוליטיים שמאחורי הקלעים וכבר למד היטב מימיו באוצר מה אפשרי פוליטית ומה לא. הדבר העיקרי שהוא יידרש להתרגל אליו הוא אור הזרקורים.

מעטים מקרב שרי האוצר שקדמו לו, מלבד פולסון, לא זכו לתשומת הלב התקשורתית שגייתנר יקבל בשנים הקרובות בגלל המשבר. הוא לא רגיל למינונים כאלה, אבל תסמכו על קור הרוח שלו, הוא יסתדר גם עם זה.

פולסון מתחיל לזגזג

בנובמבר, אחרי שכבר היה ברור שהממשל היוצא לא יתחלף בממשל רפובליקני תואם, החל שר האוצר המוערך הנרי פולסון, לשעבר מנכ"ל גולדמן זאקס, לזגזג. פתאום תוכנית החילוץ למערכת הבנקאית לא תעסוק בני"ע רעילים, אלא ברכישת מניות והזרמת נזילות. פתאום אפשר לתת לסמלים אמריקניים ותיקים כמו ג'נרל מוטורס ופורד להתפגר מול עינינו. באחת התפוגגה התחושה שיש מי שחושב ומתכנן לטווח ארוך בצוות האוצר היוצא.

האנשים שישבו לצדו של הנשיא המיועד, הם רק חלק מנבחרת כלכלית בן 17 חברים. כולם אנשים רציניים, בעלי רקע עשיר, אם בממשל הדמוקרטי האחרון, ואם בסקטור העסקי. בהנחה ששר האוצר המיועד יושב בתוך הקבוצה הזאת, אפשר לומר, בפארפרזה על נאום בחירות של מנהיג מקומי, שהיה אסון כלכלי, "משבר, היזהר - גייתנר וסאמרס מחכים לך!"

הצוות של אובמה משקף גיוון מתבקש בימים של משבר עולמי. יש בו אנשי אקדמיה, שחלקם כבר שימשו בקבינט; בכירים במגזר העסקי, שמביאים את הצד היותר "קפיטליסטי"; וחברים לשעבר בגופי הפיקוח הכלכליים. גייתנר נהנה כאן מיתרון כפול: הוא היה גם באוצר וגם בפד, רק הרקע העסקי חסר לו.

חשיבה לטווח רחוק

בארה"ב, הרבה מאוד מינויים במערכת הפיקוח הם של אישים פוליטיים, מקרב אנשי אמונו של הנשיא. וויליאם דונלדסון, יו"ר רשות ני"ע (SEC) לשעבר, הוא רפובליקני דווקא. הוא מונה על-ידי הנשיא היוצא בוש. אלא שבניגוד לבוש ובינגוד ליו"ר ה-SEC הנוכחי, כריסטופר קוקס, דונלדסון הוא נץ רגולטורי.

כשנכנס לרשות ב-2003 הוא כבר חזה את תוצאות הפריחה של קרנות הגידור. הוא נשבע להילחם בהרפתקנות של הקרנות כשאמר, "אינני רוצה שהרשות הזו, או המדינה הזו, תתעורר בוקר אחד בעוד שנתיים אל תוך אסון גדול".

רוג'ר פרגוסון, סגן יו"ר הפד לשעבר, מייצג גם הוא את האגף הרגולטורי. הוא התפטר ממשרתו בפד ב-2006, לאחר תשע שנים, למרות שהמינוי הוא לקדנציה של 14 שנה. פרגוסון היה האופוזיציה הבולטת למדיניות הפיסקלית של אלן גרינספן הכל-יכול. בימים שבהם וול סטריט טיפסה משיא לשיא, החשיבה של פרגוסון על מדיניות ל"טווח רחוק" נשמעה כחמיצות דובית אופיינית. הוא הפריע לכולם לחגוג. היום, האמירות שלו על קצב צמיחה "סביר, אבל לא מזהיר", נשמעות כנובעות מראייה מורכבת ומרובת זוויות, של מומחה שלא מתבשם מזינוקים מהירים וחושב גם מעבר לשבוע המסחר הנוכחי.

אין ספק שראש סיעת הרגולטורים בצוות הוא פול וולקר (82). האיש שקדם לגרינספן בפדרל ריזרב הוא מועמד מוביל, למרות גילו, למשרת שר האוצר. המוניטין שלו במלחמה הנמרצת באינפלציה בשנות השבעים עומדים לזכותו עד היום. בעידן שבו יו"ר הפד גורם הנתון ללחץ המשקיעים ומגיב אד-הוק לבעיות מבניות מורכבות, יהיה טוב לדעת שאדם שהיה לו אומץ להעלות את הריבית ל-20% כדי להרוג אינפלציה שנתית של יותר מ-10%, יעמוד לצד הנשיא החדש.

גאון פיננסי ואיש הפס הרחב

האגף העסקי בצוות אובמה מכסה שני יעדים בחזון הכלכלי של הנשיא המיועד. וורן באפט הוא הגאון הפיננסי. זה שיודע להשקיע בתבונה, בחברות שהן לא רק מניות עבורו, אלא שותפות לשנים רבות. אחת הסיבות שבאפט הפך לאליל המשקיעים טמונה בעובדה שהוא לא דיפלומט. כשהוא פותח את הפה, רק לפי הסגנון, אתה יודע שאפשר להאמין לו ולסמוך עליו.

המנכ"ל השני, אריק שמידט מגוגל, מייצג בצוות לא רק גישה כלכלית, אלא גם חזון טכנולוגי. אם הניו-דיל של רוזוולט אושש את הכלכלה בעזרת השקעה בתשתיות שיביאו חשמל לכל בית בארה"ב, אובמה מאמין שאינטרנט בפס רחב לכולם יביא להכשרה טכנולוגית משופרת של הדור הבא. זה המפתח לצמיחה הכלכלית שתבוא, ומי מתאים לתרום לנושא הזה יותר מהאיש שעומד בראש הסמל האולטימטיבי של ה-WWW?

התחייה של ממשל קלינטון

אובמה הקיף את עצמו בלא מעט חברי קבינט לשעבר מעידן קלינטון. וויליאם דיילי היה אצל הבעל של הילארי שר המסחר. רוברט רייך היה שר התעסוקה, לורה טייסון היתה יועצת כלכלית לנשיא. וכמובן, שני שרי האוצר של קליטון, רוברט רובין ולארי סאמרס.

סאמרס, נשיא אוניברסיטת הארוורד לשעבר, הוזכר כמועמד להחליף את ברננקי כיו"ר הפד כאשר זה יסיים את הקדנציה ב-2010. עד אז, הוא ישמש ראש צוות היועצים הכלכליים בבית הלבן. סאמרס, פרופ' לכלכלה, אמר כבר באוגוסט 2007 שמשבר הדיור מוליך למיתון. הוא התנסח בזהירות, אבל ההסברים שלו, במבט לאחור, היו מדויקים ונכונים. כמובן שאיש בממשל היוצא לא טרח להפיק מהתובנות של סאמרס איזושהי פעולה בשטח. והמיתון, כמו שכולנו יודעים, כבר כאן.

במסיבת העיתונאים של אובמה אמר סאמרס שלממשל החדש "אין כדור בדולח או שיקוי קסמים" שיוציאו את הכלכלה מהמשבר. זהיר כדרכו ונאמן למציאות הוא שפך מים קרים על הציפיות הגדולות מדי. "לא נכנסנו לסיטואציה הזו ביום אחד או בשבוע אחד, ולא נצא ממנה תוך יום או תוך שבוע אחד".