צנזורה באינטרנט - יש חיה כזאת?

קלאוס מיינה, סולן להקת הסקורפיונס, לא דמיין שאלבום הלהקה מ-1976, Virgin Killer, יעורר מהומה בקרב גולשי האינטרנט בבריטניה 32 שנים אחרי יציאתו. הרוחות העזות שנשבו לפני כשבוע בקרב הגולשים הבריטיים לא היו רוחות של שינוי, כמו בשיר המפורסם של הלהקה (Wind of Change), הן היו סוערות הרבה יותר.

החלטת IWF (הקרן הבריטית לפיקוח על האינטרנט) בשבוע שעבר לצנזר את הערך של אלבום הסקורפיונס בוויקיפדיה בעקבות שימוש לא הולם בתמונת קטינה על עטיפת האלבום המדובר, עוררה סערה בסביבה האינטרנטית של האי הבריטי.

קרן IWF מצאה לנכון לחסום את הגישה לערך שנשא את שם האלבום של הסקורפיונס, כדי שהגולשים לא ייחשפו לעטיפתו, המציגה ילדה צעירה ועירומה. טענת הקרן, שהצגת התמונה בוויקיפדיה היא בגדר פורנוגרפיית ילדים, לא עברה בשקט.

הניסיון של IWF לצנזר את ויקיפדיה, באמצעות חסימת הגישה על-ידי כמה מספקיות האינטרנט הגדולות בבריטניה, הפך במהרה לאש בשדה קוצים. כלי התקשורת מיהרו לדווח על דבר הצנזורה, מה שגרר אלפי גולשים סקרנים לחיפוש מהיר באינטרנט אחר עטיפת האלבום המצונזרת כדי לראות על מה כל המהומה. קרן IWF ירתה לעצמה ברגל.

מה שנסגר, נפתח מחדש

על הרבה פחות מפורנוגרפיה, ניסה חבר פרלמנט גרמני לפני כחודש לצנזר את הערך אודותיו בוויקיפדיה - וגם כאן התוצאה הייתה הפוכה ממה שקיווה. לוץ היילמן תבע את ויקיפדיה הגרמנית על כך שבערך על שמו נכתב שהיה מעורב בעבר בעסקי פורנו באינטרנט וכי בעברו היה סוכן השטאזי, המשטרה החשאית של מזרח גרמניה.

בית-המשפט שדן בעתירתו החליט לסגור את ויקיפדיה הגרמנית באופן גורף לגישת הגולשים, מה שגרר מחאה ציבורית. לא זאת בלבד, תביעתו של היילמן והחלטת בית-המשפט העמיקו את העניין במעלליו של היילמן בעבר וגררו חיפוש מאסיבי אחר קורות חייו באינטרנט. היילמן הודה בטעות שעשה והסיר את התביעה.

גם קרן IWF בבריטניה וגם היילמן בגרמניה למדו על בשרם כי צנזורה באינטרנט, בעידן הווב 2.0 ותוכן הגולשים, היא בלתי אפשרית. איש לא יודע מה טמון ברשת ומה גודלה ולכן ניסיון לצנזר נושא מסוים ברשת משול למלחמה אבודה מראש - גם אם הכוונות הן טובות.

כשם שתוצאות החיפוש בגוגל, מנוע החיפוש הפופולרי בעולם, אינן מספקות תמונה מלאה של כלל האתרים ברשת, אין אפשרות לצנזר תכנים מכל האינטרנט. לא רק בגלל שאין יכולת מעשית לבצע מעקב אחר כל התכנים ברשת, אלא גם לאור העובדה כי בשנייה שאתר אחד מצונזר, אתר אחר נפתח במקומו.

חומת האש הסינית

סין, לעומת זאת, היא דוגמה קיצונית לצנזורה שכן עובדת ויעידו על כך למעלה מ-50 בלוגרים, אקטיביסטים ופעילים אחרים במדינה שנעצרו בשנים האחרונות לאחר שביקרו את הממשל דרך באינטרנט.

חיפוש אחר ערכים כמו "דמוקרטיה" או "פאלון גונג" (ארגון הנרדף על-ידי הממשל) נתקלים בסין ב"חומת האש הגדולה" (The Great Firewall), פרפראזה על החומה הסינית שמקיפה את המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם.

גם חסימת אתרים כמו YouTube וגוגל ניוז במהלך המהומות בטיבט בקיץ השנה היו עניין שבשגרה מבחינת הממשל הסיני, שסופג ביקורת על הצנזורה שהוא מפעיל, בלי שזה מזיז אותו מעמדתו.

חופש הביטוי באינטרנט כבר אינו הערך העליון - אם מסתכלים על הדרך שבה נחסמים אתרים כמו ויקיפדיה בבריטניה ובגרמניה, או על הקלות שבה נעצרים בלוגרים המביעים את דעותיהם בסין. האם יש אפשרות ממשית לצנזר את האינטרנט? מובן שלא.

למרות החסימות, עדיין יש מקום לחשוש מפני זליגה של תכנים לא הולמים לילדים ברחבי האינטרנט, אבל באותה מידה שתכנים כאלה יכולים להופיע בטלוויזיה, בעיתון או בכל מקום אחר בחיינו. הפדופיליה, מצער לומר, לא התחילה באינטרנט וגם לא תיגמר שם. צנזורה באינטרנט היא לא בהכרח הפתרון לתחלואות כאלה ולפעמים, כפי שראינו בבריטניה, היא משיגה את התוצאה ההפוכה.