תוציאו את זה טוב טוב מהראש

איך הם עשו את זה? הם הראו לנבדקים סדרה של 400 תמונות, כל אחת למשך שניות אחדות, תוך כדי שהם רושמים ומנתחים את האותות החשמליים ואת זרימת הדם בחלק האחראי על הראייה במוח, במכשיר תהודה מגנטית (fMRI). את השינויים באותות ובזרימה הם הצליחו לתרגם לתמונות.

איך התמונות האלה נראות? מרתקות, כמובן, אבל האמת שקצת מאכזבות. משום מה, הדימוי הראשון שבחרו החוקרים להקליט ולהציג הייתה המילה Neuron. הם היו יכולים לבחור מילה יפה יותר, כמו Love או Sun, אבל המחקר פורץ הדרך הזה הולך להתפרסם במגזין האמריקאי Neuron. קצת מבאס, אבל מילא.

מה שבאמת יפה לראות כשמסתכלים על התמונות זה שהמילה הזו, neuron, נראית, או נרשמת, בתוך המוח, בצורה דומה, אבל גם מאוד שונה, ממה שהיא נראית על הכתב.

בתוך המוח זה נראה כאילו לקחת את המילה neuron, רשמת אותה על פתק, את הפתק קיפלת טוב טוב, שמת בכיס של הג'ינס שאתה אוהב, ואת הג'ינס שאתה אוהב שמת במכונת כביסה, כולל סחיטה, תלית ליום וחצי בשמש, הורדת, ואז הוצאת את הפתק וניסית לפרוש אותו. נראה שזה מה שקורה לתמונות בתוך המוח שלנו. לא יודע מה אתכם, לי זה נשמע כמו תיאור די אותנטי של מה שקורה בתוך המוח שלי.

או שאולי לא. אולי בתוך המוח שלנו הכול נראה גדול, ברור, צבעוני ובשלושה ממדים, וזה רק נכון לעכשיו שהתמונות שאנחנו - וכשאני אומר אנחנו אני מתכוון למין האנושי כולו, כי באיזשהו מקום גם אני מדען יפני, וגם את/ה - מצליחים להוציא מתוך המוח הן קטנות ובשחור לבן. ד"ר קאנג צ'נג, מנהל המחקר, מעריך שתיק-תק נוכל לעבור לתמונות גדולות יותר, ובצבע.

בכל מקרה, זה מרשים מאוד. כשראיתי את התמונות האלה, התרגשתי עד למאוד. אין הרבה דברים שנוגעים ללבי כמו התקדמות מדעית. יש מחקרים שהם נהדרים כמו השקיעה הכי יפה.

ב.ואם שאלתם את עצמכם למה אמור להיות אכפת לכם מכמה חוקרים שהצליחו להקליט, לנתח ולהציג את המילה Neuron מתוך המוח של איזה יפני, אבקש מכם להסתכל קדימה, אל העתיד הלא כל-כך רחוק, ואל ההשלכות עוצרות הנשימה של ההתקדמות הזו: כשנוכל להקליט את המוח, נוכל לראות חלומות, שלנו ושל אחרים, חלומות כמו שהם באמת. ונוכל גם לקרוא מחשבות, שלנו ושל אחרים. כי מה זה משנה אם מדובר בתמונה או בצליל, בכל מקרה מדובר בזרימת דם ובאותות חשמליים.

וכל זה יקרה בתוך עשר שנים גג, להערכתו של צ'נג, שאמר ש"נוכל לקרוא מחשבות במידה רבה מאוד של דיוק".

מדהים, לא?

ג.אני מספר את הסיפור הזה כבר כמה ימים לכל מי שאני פוגש, והתגובות שאני מקבל גורמות לי לחשוב שאולי אני הרבה יותר מדי נאיבי, על גבול ההיפי. ז'תומרת, אני ישר מספר על איזה יופי של דבר ואיך נוכל לראות חלומות ולקרוא מחשבות, מה שיאפשר לנו לעזור לאנשים פגועים מוחית, לראות את מה שרואים העיוורים, ובכלל להבין טוב יותר את המוח ואת מה שאנחנו - כי מה אנחנו, בעצם? סדרות לא עקביות של פולסים חשמליים שגורמות לנו להאמין שיש לנו אישיות; אבל הרבה מהתגובות שאני מקבל לוקחות את כל זה ישר אל תחום האימה, בדרך כלל משליטת התאגידים והממשלות במוחנו. במקום שאני אומר "וואוו", אחרים אומרים "פחד אלוהים".

ד.האמת? יש להם בהחלט על מה להתבסס. הרבה יותר ממני, ובמיוחד בימים טרופים אלה. בשבוע שעבר אושר בוועדת החוקה חוק "האח הגדול", שנראה ממש כמו פרומו לעולם המסויט של אורוול וכמו טיעון מנצח ללמה כדאי לפחד מהמכשיר של היפנים.

כתבתי על החוק הזה לא פעם ולא פעמיים, ולא ניכנס שוב לעומקו. רק תזכורת: החוק מאפשר למשטרה להקים מאגר מידע ענק - המקיף ביותר של נתוני תקשורת שיעמוד לרשות גוף משטרתי במדינות המערב - שבו נתונים שיאפשרו מעקב אחרי כל תנועותיו של אדם. אם מוסיפים לזה את יוזמת משרד הפנים להקמת מאגר מידע ביומטרי, זה כבר ממש מתחיל להיות מפחיד.

אנחנו נמצאים תחת מעקב בכל מקום, כל הזמן - בטלפון, ברשת, בכרטיס האשראי, נתוני הבריאות שלנו, מה לא.

נכון שלא הכול נעשה מתוך כוונה להרע, זה בטוח. חוק האח הגדול נועד לעזור למשטרה לעקוב אחר חשודים, אבל אנחנו יודעים, א) באילו קלות ומהירות זולג מידע חסוי, ו-ב) מה שווה חוק במדינה הזו. יש גם חוק המחייב אנשים לשלם מס הכנסה, אבל כפי שנחשף בעיתונות לפני כשבוע, חוקרי מס הכנסה בכלל לא נוגעים בפושעים הגדולים, מעלימי המס. מהם הם פוחדים. הרבה יותר קל להם לפשוט על אנשים עובדים, כאלה שלא מאיימים עליהם.

ה.במאמר מוסגר: גם לכם יש תחושה שהחברים שם בכנסת ובממשלה לוקחים את הזמן כשזה קשור בדברים הנעשים לטובתנו, אבל מזדרזים כמו שדים כשמדובר בפגיעה בזכויותינו? לא ראיתי אותם עובדים בכזו מסירות על חוקים סביבתיים, לדוגמה. את אלה תמיד אפשר לדחות ממושב למושב. אבל חוק האח הגדול או מאגר מידע ביומטרי? פה הם נותנים עבודה.

ו.נחזור לענייננו. אז זה מה שאנשים אומרים לי כשאני מספר להם על המחקר היפני: כולם עוקבים אחרינו לכל מקום כל הזמן ורושמים ומתייקים וקונים ומוכרים את הפרטים שלנו. יש רק מקום אחד, בעצם, שבו אנחנו יכולים להיות לבד, בשקט, לפחות בינתיים, וזה המוח שלנו והמחשבות שלנו והחלומות שלנו. עכשיו גם את זה רוצים לקחת לנו? גם את זה הם רוצים להקליט ולשדר? די, שיעזבו אותנו בשקט.

כן, הם אומרים לי, ברור שאפשר יהיה לעזור עם זה לעיוורים או לפגועי מוח, אבל הרבה יותר סביר להניח ש"הם" (ו"הם" זה כל מי שהוא לא "אנחנו", כלומר גם המשטרה וגם הפושעים) יעזרו עם זה קודם לעצמם.

כן, הם אומרים, יכול להיות שזה דבר טוב, אבל אין לך דבר טוב שלא נעשו בו שימושים לרעה. תראה לנו דבר אחד כזה, הם אומרים לי, אחד!

והאמת, אין לי מי יודע מה הרבה טיעונים לטובתי.

ז. אני לא חושב שזה רק הפחד מהממשלה או מאיזו ישות עלומה ואלימה שקוראת את המחשבות שלנו בשביל הכיף. אם כבר, זה הרבה יותר קשור לפחד מהטכנולוגיה עצמה. טכנופוביה. זה בכל מקום, אצל כל אחד כמעט, התחושה הזו שהעניינים כבר יצאו משליטה, שהכול הולך רחוק מדי, מהר מדי, שאין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בנידון. היום הם מצלמים מילה אחת באנגלית מתוך המוח שלך, בתוך כמה שנים יעמוד מכשיר כזה בכל פינת רחוב, כמו אנטנה סלולרית, יקליט את המחשבות הכי כמוסות שלנו, וישדר אותן לאיפה שהוא.

וכמובן שהכול דו-סטרי: אם אפשר להקליט, אפשר גם לשדר. אם "הם" כבר יודעים איפה אתה, עם מי אתה מדבר ועל מה אתה חולם, למה שלא ילכו עוד צעד אחד קטן קדימה: במקום לעקוב אחרינו, למה לא לקבוע לנו מראש לאן ללכת. זה יעשה את העבודה שלהם להרבה יותר קלה.**

הרהור

בתוך כמה שנים יעמוד מכשיר כזה בכל פינת רחוב, יקליט את המחשבות הכי כמוסות שלנו וישדר אותן לאיפה שהוא

http://dror.notes.co.il