כשיש נגנים טובים, לא צריך מנצח

אנסמבל סולני תל-אביב עם סרג'יו אזוליני: הבאסוניסט האורח גונב את ההצגה

אנסמבל סולני תל-אביב עם סרג'יו אזוליני. מנצח: ברק טל. מוזיאון תל-אביב לאמנות. 22.12 * הבאסוניסט האורח גונב את ההצגה להרכב הקאמרי הטוב בארץ

מי שנזקק להוכחה נוספת לכך ש"אנסמבל סולני תל-אביב" הוא ההרכב הקאמרי הטוב בארץ, הקונצרט הזה סיפק אותה שוב. הרכב הסולנים התל-אביבי כולל כמה מהנגנים הצעירים הטובים ביותר בארץ, שלחלקם קריירה מצליחה בחו"ל והם מגיעים במיוחד כדי לנגן עם חבריהם. ההרכב מבצע מספר מוגבל של תוכניות בכל עונה, ובניגוד להרבה מהתזמורות בארץ הוא מאופיין באווירה חיה ותוססת של נגנים צעירים שאוהבים את מה שהם עושים.

התוכנית נפתחה עם סימפוניה מס' 25 של מוצרט, זו שתחילת הפרק האחרון שלה מזכירה את "הבה נגילה". המנצח, ברק טל, בחר בפרשנות זוויתית ומתפרצת, ככל הנראה במסגרת הקו הכללי של הערב, שהציג ברובו יצירות בסגנון "הסער והפרץ" שרווח במחצית השנייה של המאה ה-18. לטעמי זו היתה פרשנות קצת קיצונית, אבל עדיין מהנה.

אך עם כל הכבוד לטל, מסמר הערב היה האורח מאיטליה, הבאסוניסט סרג'יו אזוליני (Azzolini). השיא הבלתי מעורער של התוכנית נרשם כשאזוליני, נגן פנומנלי ומוזיקאי בחסד, הוביל את ההרכב בקונצ'רטו לבאסון וכלי קשת של ק.פ.ע. באך. אזוליני הוכיח שכשיש נגנים מספיק טובים, לא ממש צריך מנצח. הוא סחף את ההרכב בתנודות ראש קלות, תוך שהוא אוחז את הבאסון ומנגן בו. היה כיף לראות את המוזיקליות שנשפכה ממנו, ואת ההתלהבות וההשראה שהעביר לנגנים.

בחלק השני של הקונצרט ניגן אזוליני בתוך התזמורת, תחת שרביטו של טל. תחילה נוגנה סימפוניה קונצ'רטנטית של זלנקה (Zelenka) - אמנם לא יצירה מדהימה, אך כזו שאפשרה לרבים מסולני ההרכב להראות את יכולתם. והיה מה להראות: מדובר בנגנים מעולים. בהמשך נוגנה סימפוניה מס' 52 של היידן, יצירת "סער ופרץ" מובהקת, שלמרות בעיות תיאום קלות נשמעה ברובה מבריקה וסוחפת כנדרש. עם זאת, הנגנים היו הרבה יותר משוחררים וזורמים כאשר ניגנו עם אזוליני כהרכב קאמרי, ללא מנצח. *

שגעון ההנדל

הנדל - אופרות. מנצח: רנה יאקובס. אלבום "הרמוניה מונדי"

אוסף קלאסי חדש שמגיע מ"הרמוניה מונדי", הוא סנונית ראשונה במבול שיגיע השנה לכבוד שנת מותו של הנדל (250 שנה למותו).

זהו אלבום מפואר בן תשעה דיסקים, הכולל שלוש מהאופרות האיטלקיות הגדולות של הנדל: "רינלדו", "פלאביו" ו"יוליוס קיסר". המנצח הוא רנה יאקובס (Jacobs) הפלמי, בהקלטות שנעשו בין 1978 ו-2003. כל הביצועים הם עם כלי תקופה וסולנים מוכרים, ומוקלטים באיכות אופטימלית. לאלבום מצורפת חוברת מהודרת עם תקצירי האופרות, אך ללא מילים. עקב הסגנון הספציפי, לדעתי האוסף יתאים בעיקר למשוגעי הנדל. *

היידן ישיר ולא מתחכם

היידן, מכלול הסונטות לפסנתר. ינו יאנדו. אלבום בן 10 דיסקים של "נקסוס"

חברת "נקסוס", הזולה יחסית, הוציאה כעת לשוק עוד חלק מהקלטותיה ליצירותיו הכליות של היידן. הפעם מדובר באוסף של הסונטות לפסנתר, שיצא באלבום הכולל עשרה דיסקים. הפסנתרן הוא ההונגרי ינו יאנדו (Jando Jeno), וההקלטות המקוריות יצאו במהלך שנות ה-90. בניגוד למוניטין הבעייתי שצבר בהקלטותיו השנויות במחלוקת למוזיקה של באך, מנגן פה יאנדו בגישה ישירה ולא מתחכמת, שמצליחה להעביר היטב את האופי האנין והמעודן של היידן. ההקלטה טובה ובלי יותר מדי הד, מה שמאפשר האזנה רצופה ולא מעייפת. זהו אולי לא ביצוע מושלם, אבל למי שאוהב להחזיק מכלולי יצירות הוא משתלם מאוד.