בית המשפט המחוזי בת"א גזר 40 חודשי מאסר בפועל ושנתיים על-תנאי על אמציה בונר, חשב עמותת ניל"י שבשליטת הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), שהודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בגניבת 3 מיליון שקל מהעמותה.
סגנית הנשיא, השופטת ברכה אופיר-תום, קבעה שבונר היה "אדם עשיר כשפילס דרכו אל הפשע וכשהמשיך במעשי העבירה לאורך שנים. לא מצוקה ולא לחץ כלכלי כלשהו הניעוהו למעשיו, אלא תאוות בצע פשוטה", והדבר "אינו משתלב עם תמונת הצניעות וההסתפקות במועט" שהציגו עדי האופי מטעמו.
בונר הודה שסייע לאחרים לגנוב 800 אלף שקל מהע"ל בצ'קים, ושגנב בעצמו 3.9 מיליון שקל, ושלשל לכיסו 3 מיליון מתוכם. כדי להסוות את הגניבות, הוא ביצע עבור שותפיו בפרשת הירשזון ובהנחייתם, רישומים כוזבים בספרי החשבונות של הע"ל וניל"י.
כשנשאל ע"י השופטת מה גרם לו לבצע מעשי מירמה כאחרון העבריינים, השיב בונר שאולי באישיותו מובנית חולשה בלתי נשלטת, שמנעה ממנו לעמוד מול גלי השחיתות שסובבוהו, ושהובילוהו לעשות מעשים שתיעב. בהמשך ניסה להסביר, שמעד "לתוך בור אפל, מוצף בשקר ורמייה, מעין גיהנום", שממנו לא הצליח להשתחרר. לטענתו, כולם סביבו גנבו ומעלו והוא, שניסה להתריע בפניהם, הושתק ונדחה, עד שנתפש גם הוא לבולמוס צבירת כספים עד אין שובעה, ועשה את שעשו כולם.
עד כה הגיעו להסדר טיעון ארבעה משבעת הנאשמים בפרשה, בה מואשם שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, בגניבת 2.5-2 מיליון שקל מהע"ל, בעת שעמד בראשה בשנים 2005-1998. עובדיה כהן, לשעבר מנכ"ל הע"ל ויו"ר ניל"י שגנב 10 מיליון שקל והעבירם לאחיו דוד, מהמר כפייתי, נידון ל-56 חודשי מאסר; דוד כהן, ששימש שליח בהע"ל והפסיד בקזינו 6 מיליון שקל מהכספים שקיבל מאחיו, נידון ל-45 חודשי מאסר; ורונית גרטי, שהיתה מנהלת הכספים בהע"ל, נידונה ל-6 חודשי עבודות שירות.
בונר הורשע בגניבה בידי מנהל, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון, זיוף ושימוש במסמך מזויף. התובע, עו"ד אלי שורץ-שואף, דרש להטיל עליו 4 שנות מאסר, בנימוק שבונר לא הונע ממצוקה כלכלית אלא מ"תאוות בצע שלא ידעה שובע", משום שכאשר החל במעשי המירמה וההונאה (ב-98') היו בחשבונו כ-10 מיליון שקל. הסניגור, עו"ד איתן מעוז, ביקש להסתפק בשנת מאסר אחת בנימוק שבניגוד לאחים עובדיה ודוד כהן, בונר השיב את כספי הגניבה.
אופיר-תום קבעה שלא מדובר במעידה חד-פעמית. "נסיבות ביצוע העבירות ומקומו בפרשה כולה מעלים ספקות כבדים לגבי האקראיות שבמעשי הרמייה, ולגבי חריגותם בנוף חייו". היא ציינה שרף הענישה העליון שבהסדר הטיעון (4 שנות מאסר) משקף "ענישה מתונה בנסיבות העניין", אך החליטה להפחית ממנו במעט רק "מפאת גילו המתקדם של האיש, בריאותו הרופפת מאוד, הודייתו במיוחס לו וחרטתו". (ת.פ. 40138/08)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
