קווים לדמותו של סיכסוך

בית ההשקעות הדס-ארזים שבבעלות משפחת סיטון ובניהול לינדה בן-שושן הוקם לפני כשנה, ממש ערב ההסלמה במשבר הכלכלי. בן-שושן, לשעבר סמנכ"לית בכירה וראש החטיבה לנכסי לקוחות בבנק דיסקונט ובכירה באגף שוק ההון באוצר, מונתה כמנכ"ל הקבוצה ואף קיבלה מיד 15% ממניותיו ללא תמורה, זאת לצד חוזה העסקה שמן. בעל השליטה בקבוצה, אייזיק סיטון, מונה כיו"ר.

סיטון, (46) יהודי ממוצא לבנוני שגדל בארצות הברית, עלה ארצה בשנת 1984 וחזר מאוחר יותר לארצות הברית. כיום הוא הבעלים של הברוקר דילר מידלגייט סקיוריטיס. עוד שותפה לקבוצת הדס-ארזים, חברת ההשקעות C3 קפיטל, בבעלות קתרין בנט, לשעבר בכירה בגולדמן זקס.

הדס-ארזים התבססה על קופות הגמל של בנק מרכנתיל בהן רכשה את השליטה (51%). הקופות ניהלו אז 3.7 מיליארד שקל. הכוונה היתה "לבנות חברת השקעות ייחודית המשלבת בין הגמישות והמקצועיות של בתי ההשקעות הפרטיים לבין נהלים ורגולציה במתכונת בנקאית". הקבוצה נועדה להתבסס על שלוש רגליים: הראשונה, ניהול השקעות - שיכלול קופות גמל, קרנות נאמנות, ניהול תיקים, ברוקראז' ומוצרים פיננסיים. רגל שנייה תוכנה להיות בנקאות השקעות והרגל השלישית תהיה חברה להשקעות ריאליות שתקים בן-שושן ובה בין היתר יוקמו שתי קרנות פרייבט אקוויטי.

סיטון הפגין ביטחון עצמי רב וכשנשאל בראיון עיתונאי האם לאור המשבר טעה בעיתוי ההקמה אמר "עוד לא ראיתם שום דבר, בכל פעם שיש רפורמות מגיעה אחריהן צמיחה עצומה". עוד אמר סיטון כי "אני לא מתערב בניהול היומיומי, אי אפשר לנהל מניו יורק חברה בישראל, לכן יש לי צוות שאני סומך עליו".

גם בן-שושן היתה מודעת לעיתוי הבעייתי אך סברה כי "דווקא בתקופה כזו יש יתרונות גדולים לבניית גוף חדש, ויש הרבה מאוד הזדמנויות בשוק. אנשים עוצרים בצמתים של החיים ושם מקבלים החלטות. גם בשוק ההון, אנו נמצאים כרגע בצומת ובה צריך להחליט. לכן הציבור פתוח עכשיו יותר לשמוע גופים קטנים ומיוחדים יותר", כך אמרה ל"גלובס" בראיון לפני חצי שנה.

היחסים בין סיטון לבן-שושן התחילו כאידיליה. "לקחתי אישה אינטליגנטית שמבינה בדיוק על מה אני מדבר ושאפשר לעבוד איתה", אמר באותו ראיון. לרוע המזל התברר כי עיתוי ההקמה אכן היה לרועץ ועל רקע המשבר התוכניות התגלו כבלתי אפשריות לביצוע.

בתי השקעות רבים איבדו מנכסיהם וכך גם הדס-ארזים. תוך שנה איבדו קופות הגמל רבע מהנכסים והן מנהלות כעת 2.9 מיליארד שקל. קרנות הנאמנות שהוקמו לא הצליחו לצמוח ועל רקע השפל בשוקי ההון גם בשאר התחומים לא הצליחה הקבוצה לממש את תוכניותיה.

בן-שושן שאפה לרכוש גופים פיננסיים אחרים ולצמוח גם דרך רכישות אך לאלו נדרש הון שלא היה בנמצא. על רקע זה האידיליה התפוגגה והתגלה סכסוך מר בינה לסיטון המלווה באמירות קשות משני הצדדים.