לא קדושים ולא מסגדים

יש הישג אחד שכבר אפשר להצביע עליו בוודאות במלחמה בעזה, והוא קשור להתייחסות למקומות שבהם משתמשים אנשי החמאס. בעניין הזה, כמו ברבים אחרים, ההתנהגות של החמאס היא מן השפלות והפחדניות בהיסטוריה של המלחמות.

מה יכול להיות יותר שפל ופחדני משימוש במקומות קדושים, בבתי חולים ובבתי ספר כמקום מסתור? מה יכול להיות יותר מכוער מהקמת בתי מלאכה לייצור נשק באוניברסיטאות ובמרתפי בתים אזרחיים? הדבר נעשה, כמובן, כיוון שהטרוריסטים מכירים היטב את הרתיעה האנושית שלנו מפני פגיעה במקומות מן הסוג הזה ובאזרחים וילדים. הרגישות הזאת שלנו הפכה לאחד מכלי הנשק האפקטיביים ביותר בידו של האויב.

הפעם לא היסס חיל האוויר לתקוף מסגדים ששימשו מחבוא לטרוריסטים. זה מסר חשוב שפירושו הוא שמקום המשמש אכסניה לטרור, בכל צורה, אינו מקום קדוש, אלא מטרה צבאית. מי שלא רוצה שיפגעו בקודשיו שלא יטמא אותם בפעילות הלא קדושה של הטרור.

עם כל הקושי והצער, אותו הכלל צריך לחול גם על בתי הספר. לאחרונה פגעו פגזים של צה"ל במבנה כזה שהיו בו אזרחים שנמלטו מבתיהם. אבל בנוסף היו שם גם אנשי חמאס שירו על כוחותינו. כשזה קורה, המקום לא יכול להיחשב למקלט אזרחי, אלא לבסיס טרור. שוב: מי שרוצה לשמור על אזרחיו מפגיעה, שלא יהפוך אותם לשכפ"צים.

בתחום הטאבו נשארו עדיין בתי החולים. גם כמה מאלה, אנחנו יודעים, משמשים מקלט לפעילות טרוריסטית. האם זה לגיטימי לתקוף גם אותם? שוב, בעיקרון הם כבר לא בתי חולים אלא מבנים המשמשים את הטרור, וככאלה הם מטרה לגיטימית, אפילו הכרחית. בין פגיעה בחולים פלסטינים שהחמאס משתמש בהם, לבין פגיעה בחיילי צה"ל, אני מעדיף את הפגיעה בחולים.

המצפון, כמובן, צריך לזעוק. אבל לא המצפון שלנו, אלא של אלה שדמם של בני עמם אינו נחשב בעיניהם. עם זאת, יש לנהוג בבתיה"ח משנה זהירות. צריך לתת לאנשים שם אפשרות לפנות את החולים או את החמאסים. אחרת, האחריות לתוצאות היא על הפלסטינים, לא עלינו.