אכלנו אותה: אנחנו דמוקרטיה

הדבר המצער בטרנד המתגבר שנקרא טרור עולמי, הוא הפרצות שמצא בקונספט המיושן שנקרא דמוקרטיה, האופן שבו הוא נכנס דרכן באופן מדויק להפליא והדרך שבה הוא מצליח לקרקס אותה בכל פעם מחדש. לא נעים לומר, אבל האמת היא, שעובדת היותנו דמוקרטיה, פשוט פועלת נגדנו פעם אחר פעם במאמצנו הצודק להסתדר איכשהו בתוך המזרח התיכון.

לטרוריסטים מותר

קודם כל, כי אנחנו מחויבים לכללי האו"ם והחלטותיו, וגם לאמנת ז'נבה. ואם אנחנו מחטיאים - חבל על הזמן - איזה גינויים אנחנו סופגים. לעומתנו, החמאס יורה כבר שנים, כמעט מדי יום, מכוון היישר לתוך אוכלוסיה אזרחית כמה רחוק שהוא יכול, וכולם מחליקים לו את זה כי הוא ארגון טרור.

השבוע גם נורו קטיושות מדרום לבנון לעבר אוכלוסיה אזרחית, בכוונה ברורה לפגוע בנשים וילדים ישראלים. אבל פעולות כאלה אף אחד לא מגנה, כי מהחמאס והחיזבאללה אף אחד לא מצפה לשום דבר, אף אחד לא מפעיל איזושהי סנקציה, ובעיקר - התקשורת הזרה דוממת.

מעבר למחויבויות האנושיות הבסיסיות שכובלות את ידינו, ישנם עוד חסרונות לקונספט הדמוקרטי המאוס. למה? כי אצלנו יש תקשורת חופשית. לכל אחד מותר להגיד כל דבר, וכולם מנצלים את העובדה הזאת עד תום.

זה מתבטא בכך שקודם כל התקשורת המקומית שלנו חוגגת - כל מהלך מלחמתי מנותח על ידי לפחות 300 פרשנים מתוחכמים וביקורתיים שעוזרים לערעור הביטחון העצמי של ההנהגה ולפילוג וקיטוב העם, ואם במקרה הם ביום רע ולא עושים זאת, מיד יימצאו 200 פרשנים אחרים שיסבירו שהתקשורת מגויסת, ושזה ממש מגעיל ואנטי דמוקרטי.

יתרון הרשות הפלשתינית

ומה עם המנהיגים? גם פה הדמוקרטיה בעוכרינו. במקום שאחד ידבר בשם כולם, בקול אחד וברור שמייצג את מדינת ישראל, כל אחד ממצה עד תום את חופש הביטוי, מדבר בקולו ומתוך האינטרסים האישיים או המפלגתיים שלו, ומה שיוצא זה קקופוניה אחת גדולה. בלתי מובנת, בלתי מוסברת, בלתי בהירה, ובעיקר מבלבלת ומערערת.

תודו שבעניין הזה יש לרשות הפלסטינית יתרון אדיר עלינו: מי בכלל חושב שם לתת למישהו להשמיע את קולו? משום מה, גם אף אחד אינו מוטרד מכך, ולכן מובן שאף אחד לא יוצא נגד זה. הביקורת היחידה היא, איך לא, על הדמוקרטיה.

רוגז הזוי במיוחד

סיפור התקשורת הזרה הוא הזוי במיוחד. יש מלחמה, וישראל, ממניעים ברורים למדי, לא נותנת לעיתונאים זרים להיכנס לעזה. אז מה קורה? המדיה העולמית זועמת עלינו יותר מתמיד. יותר מכך - בג"צ שלנו מאפשר לה בסוף להיכנס, כי אנחנו הרי דמוקרטיה, ואז מה יוצא מזה? תמונות של ראשי החמאס מתחבאים מאחורי ילדים בבית חולים? לא.

התקשורת הזרה מחפשת את תמונות ההרס כדי להפנות אצבע בוטה ומאשימה לישראל, ולא כלפי מי שמלכתחילה גרם לכך שאזרחים חפים מפשע יגנו בגופם על הטרוריסטים.

האם היו זועמים עלינו כך לו היינו טרוריסטים חסרי מצפון ומוסר? מן הסתם, לא. התקשורת הזרה הייתה מפחדת לפצות פה, או שבמקרה הטוב, סתם לא מצפה מאיתנו לשום דבר, ולכן גם לא מבקרת. בדיוק כמו תושבי עזה המסכנים: את מי הם יאשימו, את ישראל המבליגה, או את ארגוני הטרור החייתיים?

הרי ברור שלא משנה מה יקרה, ישראל אף פעם לא תהיה מפחידה ומאיימת כמו טרוריסטים חסרי מוסר ומצפון. לכן, התקשורת הזרה מבחינתה צודקת. האומץ העיתונאי שלה בא לידי ביטוי בתקיפת אלה שלא יתקפו אותה בחזרה. ובינינו, זה באמת הרבה יותר נוח.

שתי אופציות לפעולה

בקיצור, נראה שעקב נחיתותנו הדמוקרטית הברורה יש כרגע שתי אופציות טובות לפעולה. הראשונה היא שנהפוך לטרוריסטים, ומוטב מוקדם מאשר מאוחר - כך נוכל ליהנות מכל היתרונות שהקונספט המתפתח הזה מקנה, נוכח חוקי משחק אנכרוניסטיים שאינם תקפים עוד במצב העולמי החדש.

האופציה הפחות מומלצת, אבל הקצת יותר ריאלית, היא לנסות להדגיש מדי פעם את העובדה המצערת הזאת, שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כן, גם בפני מנהיגי העולם "הנאור", ומי יודע, אולי פעם, בעתיד הרחוק, גם בתקשורת הזרה נצליח לקבל על זה איזושהי נקודת זכות.

מדריך למגייס הידוענים המתחיל

הזמרת אנני לנוקס השתתפה השבוע בהפגנה נגד הפעולה שלנו בעזה. תסכימו אתי, שלו ידעה הזמרת את העובדות לאשורן ובמה דברים אמורים, ספק אם הייתה לוקחת חלק בהשמצה הבינלאומית נגד ישראל. אבל הבעיה היא שההיסטוריה שלנו, כמה שהיא קצרה, ככה היא גם סבוכה ופתלתלה.

התקריות מתרבות מדי יום, ואפילו עבור אזרחי ישראל די בלתי אפשרי לעקוב אחרי הדברים. לכן קל יותר לסלבס שוחרי בון-טון להתחבר לתדמיות פשוטות וברורות, כמו, "ישראל היא כובשת שמפגיזה להנאתה נשים לילדים", במקום, נניח, "חמאס הוא ארגון טרור שמטיל אימה על תושבי עזה ומדרדר את המקום להרג והרס, שלא לדבר על מטרתו המוצהרת לחסל את מדינת ישראל".

האם זה הגיוני, למשל, שבשלוש השנים בהן עזה נעזבה לנפשה והייתה יכולה להשקיע מאמצים בבנייה עצמית ושיקום, לנוקס בחרה להתעלם מהבחירה של החמאס לירות קסאמים על אוכלוסיה אזרחית בישראל ברמה כמעט יום-יומית? ואיך זה שאף ידוען אקס-יוריתמיקס לא הופרע משלוותו כשילד בשדרות איבד את רגלו בגלל הפגזה?

מדוע אף סלב-בלונד-פלטינה אינו מוטרד מחטיפתו של גלעד שליט שסוגר כבר שנתיים וחצי בשבי, בתנאים שאף אחד אינו יודע מהם, ומן הסתם לא עולים בקנה אחד עם תקנות אמנת ז'נבה? ומדוע אף זמר משנות השמונים לא התקומם על כך שעד שהוחזרו בארונות מתים, במשך שנתיים תמימות אף אחד לא ידע מה עלה בגורלם של רגב וגולדווסר?

מליצי יושר בהוליווד

מסתבר שהיכולת שלנו לגייס לצידנו סלבס מצפוניים ברחבי העולם, אינה מאוד גדולה. האם כולם אנטישמיים? אפילו היהודים מביניהם? רק בהוליווד אפשר לחשוב על די הרבה ידוענים משפיעים שמשתייכים לעם הסגולה, שלו היו פוצים פה מדי פעם בגנות הטרור המתמשך על ישראל, היו עושים הרבה.

אולי כדאי לעשות מאמץ להסביר לכמה מהם באופן אישי מה באמת קורה פה, כדי לנסות אולי לשנות קצת את הבון-טון?

אולי. אחרי הבחירות.