רבע מהכדורסלנים הזרים מרוויחים יותר ממיליון שקל לעונה

כנראה שאין נושא טעון יותר בכדורסל הישראלי מאשר הדיון על מעמדם של השחקנים הזרים. הוויכוח על הגבלת מספרם בקבוצות בין ארגון השחקנים למינהלת הליגה והאיגוד הוא ארוך שנים; התרומה/נזק שלהם להתפתחות הענף נידונה בכל תחילת עונה מחדש; והמירמור של השחקנים הישראלים על כך שכמעט תמיד מביאים להם שחקן אמריקני על המשבצת, הוא נושא שיחה שכיח בחדרי ההלבשה.

ויש כמובן את הנושא הנפיץ מכל - השכר. אין כמעט שחקן ישראלי, בעיקר מהדרג הנמוך או הבינוני, שלא שמע את המשפט הבא כשניהל מו"מ על שכרו מול ראשי הקבוצה: "תהיה חייב להתגמש, כי הזרים גמרו לנו כמעט את כל התקציב". ואם גם לוקחים בחשבון שהמס המקסימלי על שחקן זר הוא 25% לעומת 47% אצל שחקן ישראלי, מגיעים למסקנה שהתסכול של שחקנים המקומיים גדול עוד יותר.

אז מה הם פערי השכר הממוצעים בין שחקן זר לשחקן ישראלי? נתונים רשמיים של הבקרה התקציבית של איגוד הכדורסל שהגיעו לידי "גלובס", חושפים טפח ממדיניות ההחתמה והתשלומים של המועדונים לשחקנים הזרים ועל פערי השכר בינם לשחקנים הישראלים. כך למשל, בעוד ש-42% מהישראלים (32 שחקנים) הרוויחו בעונת 07/08 שכר של עד 100 אלף שקל ברוטו (ומתוכם יותר ממחצית הרוויחו עד 50 אלף שקל ברוטו), הרי שאף שחקן זר לא הטריח עצמו לכאן בשביל סכום כזה. ובמלים אחרות, 42% מהשחקנים הישראלים הרוויחו בעונת 2007/08 פחות מהשחקן הזר בעל השכר הנמוך ביותר העונה.

"בקבוצות חוששים להמר על שחקנים לא מוכרים או בלי ניסיון אירופאי", מסביר סוכן השחקנים יוסי גייר, "ולכן אין בישראל זרים שמרוויחים פחות מ-100 אלף שקל ברוטו לעונה. מצד שני, שחקן זר שיש לו ניסיון בקבוצה אירופאית, שבדרך כלל שילמה לפני המיתון סכומים גבוהים מאלה, לא רואה שום סיבה להגיע לכאן בשביל פחות מהסכום הזה, שממנו יורד לו גם מס ולעיתים עמלת סוכן".

נתון השוואתי מעניין נוסף הוא שיעור השכר הגבוה מאוד בקרב הזרים לעומת הישראלים. מהנתונים עולה שבעוד 22% מהזרים שהו בעונת 07/08 ברמת שכר זו (מעל מיליון שקלים ברוטו), הרי שרק 11% מהישראלים הגיעו אליה. מבחינה מספרית מדובר על 13 זרים לעומת 8 ישראלים. כלומר, הקבוצות מוכנות להשקיע הרבה יותר כסף בזרים בכירים מאשר בישראלים בכירים.

אם לוקחים את החתך הגבוה ביותר - שחקנים זרים בעלי שכר של שני מיליון שקלים ומעלה - הרי שבסך הכל קיימים חמישה חוזים כאלו, כולם שחקני מכבי תל אביב.

"פערי השכר מוכיחים שצריך להמשיך לחזק את מעמדו של השחקן הישראלי", אומר יו"ר ארגון השחקנים, ניר אלון. "במקום להוציא הרבה כסף על הרבה זרים, הקבוצות צריכות להחתים פחות זרים ולהקצות משאבים לעשרות שחקנים צעירים שדופקים על דלת הליגה. הזרים היום כאן ומחר שם, אבל הישראלים יישארו כאן כמעט תמיד".

פחות כמות, יותר איכות

נתון נוסף שעולה מנתוני הבקרה הוא הקיטון במספר הזרים לקבוצה, וזאת על אף שהליגה גדלה מ-10 ל-12 קבוצות. אשתקד היו בסה"כ 60 זרים, בעוד שהשנה מספרם עומד על 58 בלבד (נכון לסוף דצמבר 2008). כלומר, ממוצע של 5 זרים לקבוצה העונה, לעומת 6 זרים אשתקד. איך קרה שמספר הקבוצות בליגה גדל ומספר הזרים קטן? הקבוצות העדיפו לחתוך במצבת הזרים כדי לשדרג את רמת השכר של אלה שנשארו, או לחלופין להחתים זרים יקרים יותר, ולכאורה טובים יותר, בכל עמדה.

"המיתון שגרם לקבוצות לחשוב פעמיים לפני שהן החתימו שחקן זר, והמצב הביטחוני שמרתיע זרים מלהגיע לישראל, הם הגורמים המרכזיים לירידה במספר הזרים", אומר יו"ר הבקרה התקציבית של איגוד הכדורסל, רו"ח מוטי גולנסקי. "יחד עם זאת, צריך לזכור שקבוצות נוטות להוסיף זרים לקראת שלבי ההכרעה של העונה, כך שייתכן שמספרם יעלה עד סופה".

ואם כבר צמצום במספר הזרים, מנתוני הבקרה ניתן להסיק באיזה רמות שכר החליטו הקבוצות להשקיע העונה פחות, ובאיזה יותר. כך למשל מספר הזרים בעלי השכר הנמוך מאוד (לפרוט ראו גרף), ירד העונה מ-20 ל-14. כן קטן מספרם של השחקנים בעלי השכר הבינוני (מחמישה שחקנים לארבעה), והשכר הגבוה (מחמישה שחקנים לשלושה).

רמות השכר שבהן החליטו הקבוצות להשקיע יותר כסף הן הנמוכה (23 שחקנים לעומת 17 אשתקד), והגבוהה (14 שחקנים לעומת 13 אשתקד).

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט