דג טונה פצוע ומדמם

דווקא עכשיו כשתדמיתנו מדשדשת בשפל נורא, נשלחת לאו"ם שגרירה עילגת ומביכה

בשבוע שעבר זכינו להכיר את שגרירת ישראל החדשה באו"ם, גבריאלה שליו, בשני ראיונות רוחב שנתנה בתקשורת, לרגל כניסתה לתפקיד. שליו, משפטנית מנוסה ומוערכת, שהיתה רקטור הקרייה האקדמית קריית אונו, נשאלה על החוויות החדשות שהיא עוברת בארה"ב, על שינוי מקום המגורים, ועל הביקורת שספגה בגלל המינוי השנוי במחלוקת.

משום מה איש ממראיינה לא עימת אותה עם הבושות שהיא עושה לנו באו"ם.
מי ששמע אותה נואמת במועצת הבטחון ובמליאה, נע בחוסר נוחות, שלא לומר במבוכה גדולה, מול המסך.

שליו מדברת אנגלית איומה במבטא מזעזע וקוראת מהדף בקצב איטי ומרגיז. חוסר הכריזמה שהיא מפגינה, במקום בו כריזמה היא עניין הכרחי, בעיקר אם את נמצאת בצד הפחות פופולארי של הדיון, עושה לכולנו שירות רע מאוד.

בבריכת הכרישים

שליו היא בבחינת דג טונה מדמם שקפץ בטעות לבריכת כרישים. היא בעצמה מודה שאין לה ניסיון בהסברה, בקודים דיפלומטיים, ובאיך לשחק את המשחק. כולם נראים לה צבועים, מדברים דיבור כפול ותוקפניים נורא בגלל המבצע בעזה. רק שלא היא האשמה. אשם מי שזרק אותה פנימה. שרת החוץ ציפי לבני.

לא ממש ברור בדיוק מדוע החליטה לבני, דווקא סביב המינוי הזה לכופף לאולמרט את המרפק, ולהראות לאהוד ברק מי הבוס. הם, בדיעבד בצדק רב, רצו לראות את אלון פנקס, הקונסול לשעבר בניו יורק, שמכיר את התרבות האמריקאית על בורייה ושולט ברזי הדיפלומטיה, בתפקיד. ליבני סמכה על האינטואיציה של שליו והתעקשה.

פרופסורית מוכשרת

לדברי השגרירה עצמה, היא אף לא קיבלה הנחיות ממשרד החוץ לפני שנכנסה לתפקיד, שערורייה בפני עצמה. אז עכשיו אנחנו תקועים עם פרופסורית מאוד מוכשרת, אבל עם דיפלומטית דרג ח'. כבר ראינו שרמטכ"ל הוא לא בהכרח ראש ממשלה מצטיין, וראש ממשלה לא יהיה בהכרח מנכ"ל מבריק, כך גם משפטנית מהשורה הראשונה לא יכולה להיות שגרירה באו"ם. עם כל הצער לומר את זה על האישה הראשונה שלנו שם.

דיפלומטיה, עם כל הכבוד לאקדמיה, זה מקצוע ולא חלטורה. לשאת נאום באו"ם מול שיניהם המחודדות ולועם המשחר לטרף של אויבינו מכל עבר, לא דומה להרצאה בדיני חוזים בפקולטה של קריית אונו.

ברור לי שכוונותיה של הפרופסור המכובדת היו טהורות. היא נאלצה לוותר על משרה נהדרת ועל חברות בכמה דירקטוריונים מובילים, כדי להחזיר למדינה מעט ממה שנתנה לה במשך השנים.

מדינת ישראל תודה לשליו אם תמונה, למשל, לבית המשפט העליון, ולדני גילרמן אם יתפוס את המטוס הראשון לניו יורק ויתחיל לעבוד מייד.