לסטטיסטיקה יש מחיר

האם השתנה משהו בסין מאז 2005, שבה "גילתה" עוד 300 מיליארד דולר בכורסה שלה

השווקים בתחתית, התעסוקה בתחתית, הצמיחה בתחתית. כך בכל מקום, עושה רושם. פרט לסין. הדיווח אתמול, שלפיו כלכלת סין זינקה ב-13% ב-2007, לעומת ציפייה ל-11.9%, הפך את סין לכלכלה השלישית בגודלה בעולם. ההפרש הזה של 110 מאיות אחוז, שבמונחי תמ"ג הוא 114 מיליארד דולר, הוא בהחלט עדכון משמעותי.

וכאשר המדינה שמעדכנת את הנתונים היא סין, גבות העיניים מתרוממות. האם השתנה משהו מאז שנת 2005, שבה "גילתה" סין עוד 300 מיליארד דולר טמונים בכורסה שלה? לשכת הסטטיסטיקה הלאומית הסינית שיפרה בשנים האחרונות את ביצועיה, ושאלה טכניקות מקרן המטבע הבינלאומית, מהבנק העולמי וממשרד החקלאות האמריקני כדי לשפר את איסוף הנתונים.

אך בנתונים מהערים ומהמחוזות יש עדיין כמות לא ידועה של "שויפן" - "תכולת מים" בסינית, הביטוי שמתאר את הנזילות של כמה מספרים. אחרי הכל, לא סביר שכוח משימה ממשלתי שהוקם ב-2006 כדי לחקור מקרים של ניפוח בנתוני הייצור יוכל ללכוד את כל העבריינים.

זו הסיבה לכך שלמשקיפים על סין יש ציוני יושרה שונים למוסדות שונים שלה. הציונים הגבוהים יחסית שייכים לנתוני הבנק המרכזי על כמות ההלוואות, היצע הכסף והגידול בפיקדונות, יחד עם נתוני הסחר הרשמיים ונתוני האינפלציה. כל הנתונים הללו ניתנים לאימות ולהצלבה עם מקורות אחרים ללא קושי מיוחד.

אך בצד השני מצויים הנתונים על היקף הייצור התעשייתי - שהם "חלקים" מדי, ולעיתים לא עולים בקנה אחד עם ההיקף הידוע של צריכת האנרגיה ושל נתוני האבטלה, שמתעלמים מגברים בני יותר מ-50, שרבים מהם מפוטרים באחרונה, ומההגירה הפנימית ברחבי סין.

סין מטפחת כעת כנות חדשה, כלומר מזהירה שסף הצניחה המיתולוגי של 8% עלול להיות מעבר ליכולתה השנה. יתכן שבייג'ין מכירה בכך שהצגת מראית עין של הצלחה אדירה אינה אינטרס שלה, בייחוד עם הראיות מרמזות על ההיפך. התקוממויות ותסיסה פוליטית עלולות להיות יקרות יותר מיושרה. כך למדו בסין כשבשנת 1990, אחרי אירועי טיאננמן, הצמיחה צנחה ל-3.8%, פחות ממחצית הצמיחה הממוצעת ב-30 שנה. *