הגיע הזמן לתוכנית החלוקה

ברבע מהחברות ישראליות שנסחרות בשוק ההון האמריקני המנכ"ל המכהן הוא גם יו"ר

הנה התלבטות שאנו נתקלים בה כמעט מדי יום. כשאנו כותבים על נושא משרה בכירה שהוא גם מנכ"ל, גם יו"ר ואולי גם נשיא, אנו תמיד מתלבטים האם לתת לו את "הכבוד" הראוי ולפרט את רשימת תאריו או שמא להסתפק באחד מהם, כשברוב המקרים הכוונה היא לתואר "מנכ"ל".

זה אולי נשמע מצחיק, אך זו התלבטות שהפכה לחלק משגרת העבודה שלנו, והמספרים הבאים יכולים להסביר לכם מדוע. מבדיקה מיוחדת שערך "גלובס" עולה כי ב-26 מתוך מאה חברות ישראליות שנסחרות בשוק ההון האמריקני (החל מבורסת NYSE, דרך נאסד"ק וכלה ברשימות דלות המסחר כמו הפינק שיטס או הבולטין בורד), המנכ"ל המכהן בהן הוא גם היו"ר (כרבע מהסך).

בין המחזיקים בשני הכובעים ניתן למצוא את גיל שויד, מנכ"ל ויו"ר צ'ק פוינט , שלא הצליח להיפרד מתפקיד היו"ר ו/או המנכ"ל אף לא לשנייה, עוד מרגע הקמת החברה; את ינקי מרגלית, מנכ"ל ויו"ר אלדין , שלבטח יפנה בקרוב את שני הכיסאות לאור מכירת החברה; את שבתאי אדלרסברג, מנכ"ל ויו"ר אודיוקודס , וגם את גדעון מנטל, מנכ"ל ויו"ר קומטאץ' . את שמות האחרים אתם יכולים לקרוא בטבלה שצירפנו.

להבדיל משוק ההון הישראלי, בשוק ההון האמריקני הצורך בהפרדה בין שני התפקידים, כחלק מעמידה בתנאי ממשל תאגידי (Corporate Governance) הפך כבר לאופנה. בשם האקטיביזם המוסדי, והרצון לשפר את מידת השקיפות לפיה פועלת חברה ציבורית, החלו גופים מוסדיים שמושקעים בחברות ציבוריות בארה"ב (ולא רק ישראליות) להתנגד לכהונה של נושא משרה אחד בשני התפקידים.

בזירה הישראלית אין עדיין הרבה דוגמאות למנכ"ל/יו"ר אמיץ שוויתר מיוזמתו על אחד משני התפקידים (בארי שקד, מייסד ריטליקס, הוא אולי היחיד, שהבטיח לבעלי מניותיו כי יפסיק לכהן כיו"ר עוד בטרם נכנסה קרן פימי להשקעה בחברה, וישי דוידי, מייסדה, הפך ליו"ר ריטליקס).

באופן די טבעי, הטענה בגנות הכהונה הכפולה היא ניגוד האינטרסים שהיא יוצרת. מטרתו העיקרית של הדירקטוריון, ומי שעומד בראשו, הוא להגן על זכויות בעלי המניות בכך שהם מפקחים באופן אובייקטיבי על הנהלת החברה, כולל המנכ"ל. לכן, כשאיש אחד מחזיק בשני התפקידים יחדיו, היכולת שלו לפקח על עצמו (כי זו הרי התוצאה) היא פחותה. עם זאת, בחברות קטנות, שמספר הבכירים בהן הוא גם כך מועט, איחוד של שני התפקידים אצל איש אחד, יכול אף להועיל.

במילים אחרות, דירקטוריון שהעומד בראשו הוא אינו המנכ"ל הוא דירקטוריון יותר אפקטיבי, במיוחד כשהוא צריך לבצע מהלכים חריגים כמו החלפת מנכ"ל. כך, יש הפרדת כוחות בין הדירקטוריון לבין ההנהלה ומרכז הכוח אינו מצוי בידיו של איש אחד.

וגם מייסד

ובחזרה לממצאים של "גלובס". כפי שניתן לראות בטבלה, קיים קשר שאינו בר ביטול בין העובדה שהיו"ר והמנכ"ל הוא גם המייסד. מתוך אותן 26 חברות שמצאנו, 15 הוקמו בידי אותו אדם שמכהן כיום כיו"ר וכמנכ"ל (57.7% מהסך).

עם זאת, אין קשר קוהרנטי בין החוק לו כפופה החברה, לבין העובדה שאותו נושא משרה מכהן בשני התפקידים. כזכור, חוק החברות הישראלי - לו כפופות 19 מהחברות שאיתרנו - קובע כי יש צורך באישור של שני שלישים מבעלי המניות לשם קבלת האישור הכפול. אם החברה רשומה בדלוור, ארה"ב (כמו שבע מהחברות שמצאנו), היא אינה כפופה לחוק הישראלי, ולכן "קל" לה יותר לקבל את אישור בעלי המניות לכהונה הכפולה.

עם זאת, בעידן של משבר אשראי, כאשר מהדירקטוריונים של החברות הציבוריות נדרשת מידה רבה יותר של פיקוח על הנהלותיהן, במקביל לדרישה ההולכת וגוברת ליישום מעמיק יותר של כללי Corporate Governance, ייתכן שחלק מהאנשים הרשומים בטבלה המצורפת יצטרכו לבחור בקרוב - להיות מנכ"ל או להיות יו"ר.